הנחת יסוד שגויה ותמיכה באויב

ישראלים התרעמו על כך שקומיקאי שהגיע לבורלי הילס נדרש לחתום על הצהרה שהוא לא השתתף ברצח עם. הנחת היסוד היא שישראל מבצעת רצח עם, דבר שאין עליו ואסור שיהיה עוררין, ולכן כל ישראלי שותף לאותה תועבה - ילד בן יומו, זקן בגבורות או למעלה מכך, זאטוטים, סבים וסבתות וכמובן חיילים או משתמטים - כולם, ללא יוצא מן הכלל, שותפים. השקר הגדול מכולם מקובל בעולם כאקסיומה, והמוח הבריא אומר שזה אבסורד לצאת ולהלחם בדבר כה בלתי-אפשרי-בעליל. לכן אנחנו לא יוזמים, לא נלחמים, רק מגיבים כשמגיעים מים עד נפש. בדומה, כשבג"ץ הורה לראש הממשלה לנמק מדוע הוא לא מפטר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, הנחת היסוד היא שהוא חייב לעשות זאת, כיוון שכך קבעה לה היועצת המשפטית לממשלה, שהממשלה הדיחה לפני כמה חודשים. הממשלה קבעה שהיא מפוטרת, ובג"ץ הפך את הקביעה. לא הממשלה קובעת - רק בג"ץ. בג"ץ מטיל טרור ועל הממשלה לציית. כמובן שהיועצת המשפטית לממשלה מייצגת עמדה הפוכה לזו של הממשלה, אך את משכורתה וכל הצוות שבראשו היא עומדת, הממשלה מממנת. למה דומה הדבר? מי זוכר את שיירות ההספקה, את הדלק, החשמל והמים שישראל סיפקה לעזה עת הוחזקו שם 255 שבויים? חמאס-דאעש בשלהם, וישראל מחויבת הייתה לממן ולצייד אותם ולאפשר את המשך אחיזתם בכוח. חמאס-דאעש פגעו בתחנת הכוח ועובדי חברת החשמל בארץ היו צריכים לסכן את חייהם לצאת לתקן את ההרס. בית המשפט העליון פוגע בסמכות הממשלה ובמדינה, והממשלה צריכה לנסות לתקן את ההרס. הנה הבהרה: אין היועמ"שית ובג"ץ דומים אפילו במקצת לחמאס-דאעש. אך המאפיינים וחוסר הפעולה כתגובה לשני המקרים חד-הם. מדובר בתהליכים, לא בשחקנים.

יש לפגוע כדי להציל

הממשלה, כדרכה, מגיבה באיחור, מדשדשת, לא פועלת. בקרב ובמלחמה אין מנצחים עם הגנה בלבד, חייבים לצאת למתקפה. בעזה ממשל הנשיא ביידן מנע מאתנו לפעול, וכאן הנשיא יצחק הרצוג והקולניים מקפלן מזמרים לנו כל הזמן: המלחמה היא על הדמוקרטיה ועתיד מדינת ישראל. אוי גוואלט, הדמוקרטיה! הצילו אחים, הצילו, הדמוקרטיה על-פי פני תהום. כמובן שלא כך הוא, אך זו דרך מאוד אפקטיבית לכבול את ידי הממשלה ולשתק אותה; הרי כולנו חייבים לציית לחוק (למעט בג"ץ והיועמ"שית העומדים מעל החוק). זוכרים אתם ראש שב"כ ואפילו רמטכ"ל שכך טענו? הם מצייתים אך ורק לבג"ץ, לא לממונים עליהם. ניסו לפטר, בג"ץ מנע. אין חוק, יש בג"ץ. מי זוכר את ניסיון הפיגוע על-ידי ישראל בהנהגת חמאס-דאעש בקטר? פעולה כזו הייתה צריכה להעשות בימים הראשונים אחרי שבעה באוקטובר, והעולם היה נדהם, מוחה, ומצדיע לישראל. כך גם כלפי בית המשפט העליון: צריך היה לפעול. לא פעלו. השגעון ימשיך עד שתעשנה הפעולות הנדרשות. סגן ראש הממשלה ושר המשפטים טוען שנשיא העליון אינו לגיטימי. אם כך, פעל בהתאם. גם אנשי המחלקה המדינית של חמאס-דאעש ישבו להם במלון חמישה כוכבים והם חפים מפשע, מדיניים למשעי, שואפים לחירות לבני עמם אותם אנחנו רוצחים בשיטתיות - תינוק או ילד מדי שעה משך למעלה משנתיים. או, הישראלים הארורים! הממשלה הארורה! ראש הממשלה שלא רצה שהחטופים יוחזרו! אבחנה: תשעה חודשים איימו עלינו שמילואימניקים לא יתייצבו לשירות, שטייסים לא יטוסו, שקרנות ימשכו את כספיהן מהשקעות בארץ, שישראלים יארזו ויעזבו את הארץ. איימו וכך בדיוק היה. גם אחרי שבעה באוקטובר אחז בנו שגעון מתמשך, בו מדי שבוע שותקה תל אביב במסרים שנכתבו, כך נראה, בעזה. את אותו שגעון חסר הגיון אני מביא כאן בתיאור הקורה בין הרשות השופטת ושאר המדינה. אלו שליטים והשאר נתינים. ההגיון הבריא נזרק מהחלון. לחברי האופוזיציה הנכבדים, ראו הוזהרתם: נדמה לכם שאתם מגינים על בית המשפט האוחז במושכות כוחו ומסרב לעזוב, גם אם כל הסוסים שובקים חיים, מתפגרים אחד אחד ובולמים את דהירת שאר הסוסים. אותו בית המשפט בדיוק, באותה הדרך בדיוק, יפעל גם נגדכם ברגע שנדמה יהיה שאתם לא מצייתים לו באופן עיוור. הכיצד אני יודע זאת? קצת היסטוריה של משטרים טוטליטריים, ונראה לי שאתם מבינים זאת היטב גם בלי שאומר זאת בריש גלי. במקום להופיע לדיון כלשהו, על הממשלה בישיבתה השבועית הרגילה או בישיבה מיוחדת להצביע על החלטה (קרי להוציא צו-על-תנאי אם נשתמש בשפה השגורה בפי בית המשפט) המחייבת את בית המשפט העליון לנמק מה סמכות התערבותו בנדון. אם יש סמכות, טוב. אחרת נודיע ברבים שבג"ץ הוא השליט, הוא ולא אחר, ומעתה והלאה אזרחי ישראל החליפו את האלוהים בשופטי בג"ץ. זהו. עולם חדש. הצליחו לסלק את אלוהים אחת ולתמיד. יחי המלך הכל יכול ושומרי הסף הנאמנים למלך, לו ולא לאחר. הממשלה צריכה מיד לחייב את בית המשפט העליון להגן על כל אחת מהחלטותיו הנוגדות את החוק הקיים ואת החלטותיה. כך לדוגמה, החלטה סדורה לסגור את גל"צ, אינה ואסור שתהיה בסמכות בית המשפט, אלא אם כן הוא שואף לנהל את הצבא כפי שהוא מנהל את שאר המדינה. על בסיס התשובות, יש למסד צורת פעולה חדשה התוחמת את מרחב הפעילות של בג"ץ. רצו משבר חוקתי - למרות שחוקה אין לנו - יהיה משבר, מלשון, שוברים את הכלים ולא משחקים לפי כללי בג"ץ. יש חוק במדינת ישרא. גם בבית המקדש שחולל נמצא כד קטן אחד ששמנו הספיק לשמונה ימים, עד שניתן היה לקדש שמן חדש. נראה לי שהגיעו מים עד נפש, ובדרך מסוימת ראש הממשלה אכן החל לפעול בדרך זו בדיוק: בית המשפט העליון הקפיא את החקירה שמנהל מבקר המדינה על כשלי שבעה באוקטובר, כך שראש הממשלה שיתף את כל העם עם החומר שהוא הציג בפני המבקר. הבוחר אינו טיפש, שישפוט הוא. עכשיו בית המשפט שאין לו גבולות יקבע שראש הממשלה אשם בתכלית האישום בבזיון בית המשפט וחייב בעונש כבד, בשאיפה בעונש מוות ביסורים ללא אפשרות של ערעור. סוף פסוק. סוף עידן. חסל נתניהו (אם רק הם היו משתדלים קצת יותר, ניתן היה להפטר במחי יד גם מאיתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ׳, יריב לוין ועוד כמה. אני משוכנע שיש רשימת חיסול קיימת ומוכנה, אין צורך להתאמץ להכין אחת חדשה. כיוון שהגענו הלום, על הממשלה להפסיק את כל פעולותיה ולדון בדבר אחד בלבד: תיחום כוחו של בית המשפט. מהלך אותו פרק זמן, עד לפרוק מוחלט של שלטון הפקידים, אין משכורות, אין חשמל למשרדים, אין מאבטחים, אין כלום. לא לשופטי העליון. לא ליועמ"שית, לא לבית הנשיא. לשכת עורכי הדין ואחרים ישביתו את המדינה. הם ממשיכים לאיים, ואכן אחיהם הוציאו לפועל את האיומים המתמשכים משך תשעה חודשים שקדמו לשבעה באוקטובר. אולי טוב שכך יהיה, כי לא ניתן להמשיך לתמוך בטרלול הקיים. גם בארה"ב הדמוקרטים השביתו את פעילות ארה"ב (כולל, לדוגמה, משכורות לחיילים ולבקרי טיסה). טפשות. ואכן מה הם הרוויחו? כלום.

המציל הכושל בתפקידו והמסרס הלאומי

מה המצב היום? אין מהפכה משפטית. יש ניסיון (לא מוצלח במיוחד) של אדם טובע להינצל מטביעה. אותו טובע בפרפורי גסיסה, בעוד המציל עומד ומכחך ידיו בהנאה. מערכת המשפט היא זו שרודה בעם בשלטון ללא מיצרים, לפי אמות המידה שהיא עצמה עיצבה, ובהן: כל אחד יכול לפנות אלינו בכל הקשר, ולנו היכולת המוחלטת לפעול כפי שרואות עינינו. קרי לא הממשלה ולא העומד בראשה קובעים, כי דקות אחרי שהם מחליטים, אנחנו מוציאים צו על תנאי ומקפיאים את החלטתם. קיימת מסורת בדין, ניתן להתעלם. יש חוק, אנחנו שנחליט. גם אם החוק מפורש, אנחנו נמציא כללים וסייגים וכך נהפוך את החוק לעקר. אם לא נסרס במו ידינו את הממשלה ונכרות את אשכיה, הרי שנמשיך במשחק - שהעם מאוהב לצפות בו - על-ידי הקרנה כה חזקה של אמצע הגוף, שהממשלה תהפוך לעקרה בעל כורחה, אך לפחות, למראית עין, האשכים עדיין יהיו במקומם ולא יחרידו את כל מפגיני קפלן משנתם הנעימה. הם מביאים את ילדיהם, וזה לא יהיה חינוכי לסרס גבר בפרהסיה, הלא הם רק רוצים להציל את הדמוקרטיה, לאות ולמופת לעם ישראל כולו. תחי הדמוקרטיה מבית בג"ץ הישראלי! הדמוקרטיה חיה והמנותח מת, ז"ל, חז"ל, איננו, למי אכפת. האם לא ברור לכל שהממשלה לא שולטת, וכך רצון הבוחר מוסט לטובת שלטון היחידים שם בכסאות הגבוהים על המשטח המורם מעם?

ה-Bully

במגרש המשחקים שם בירושלים הבירה, בית המשפט העליון שולט בעם כולו ביד רמה. הוא ה"בולי" - אותו ילד תוקפן המפחיד את כל האחרים - וכולם עומדים ושותקים, רועדים מפחד, משותקים לחלוטין. עד שאותו בריון לא יועמד על מקומו על-ידי זבנג ממשי, הוא ימשיך בדרכיו הנלוזות. האם תוכל הממשלה לבית המשפט? נסיוננו בעזה מלמדנו שלא, והתבוסה תעלה לכולנו ביוקר. מה אכן קרה בעזה? הנשיא האמריקני התערב. מה צריך שיקרה כאן? אם הנשיא האמריקני יתערב, עוד אולי ניתן יהיה להציל את ישראל. אם לא, הרי שאנחנו בשנה השלישית של חורבן בית שלישי.

כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שמנו נתן

בין חמשת הצומות שאנו צמים כל שנה - שנוספו לצום יום הכיפורים - ארבעה קשורים לחורבן הבית. והנה, נוסיף לתשעה באב לא רק את חורבן הבית הראשון והשני, כי אם - חס וחלילה, חלילה וחס, טפו-טפו-טפו - גם את חורבן מדינת ישראל המודרנית. חברי האופוזיציה לא יתעלו על השנאה הזורמת בדמם - אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, נפתלי בנט, משה יעלון, בני גנץ ועוד - כל אחד נכווה על-ידי נתניהו, אך הם לא היחידים, ויש דוגמאות שמי שוויתר על כבודו האישי ורגשותיו וחזר לעמוד בצד ההגיון הבריא וטובת המדינה. פעם אחר פעם ניתנה להם אפשרות, ופעם אחר פעם הם פספסו אותה. החטופים לא חזרו תודות להם. אין דרך לרצותם. והם לא ינוחו ולא ישקטו עד שנתניהו יעלם אחת ולתמיד. השנאה העצורה בהם כה רבה, שגם כשזה יקרה, הם ימשיכו, ופשוט ימצאו נושא חדש להתעסק בו, אדם חדש לתעל את כל השנאה נגדו. אולי נתניהו הוא לא הבעיה כי אם חוסר שביעות הרצון מכל שיש להם. שום דבר לא מספקם. בכל דבר הם רואים את חצי הכוס הריקה. הם דומים מאוד לדמוקרטים החדשים בארה"ב. לא משנה מה עושה הנשיא, והאם דבר מסוים טוב לאמריקה או לא, עבורם חייבים להרוס עד היסוד. כך הם מגינים על אנסים ורוצחים שאינם בכלל אזרחי ארה"ב. וזו רק דוגמה אחת. בין הדמוקרטים מסתבר שיש רק יוצא דופן אחד. בתחילה היה זה ג׳ו מנצ׳ין מוירג׳ינה המערבית, היום ג׳והן פטרמן מפנסילבניה. בארץ בה השדים השתלטו על האנשים, נראה שאיבדנו את היכולת להתעלות על עצמנו. אפילו הנשיא נמצא בצד אחד, במקום להיות הגורם המגשר, המכוון, הניטרלי, המבוגר האחראי. הנה ויכוח סרק: כולם מסכימים שיש צורך בוועדת חקירה. אך במקום לעבוד ביחד ולהגיע לעמק השווה, מוחי קפלן (אנחנו לא נתייצב להגן על מדינת ישראל, כך הם טענו וכך בדיוק היה) דורשים שנשיא העליון ימנה, והם לא מוותרים. יהיה זה לא שונה מחקירת הדלפת הסרטים הערוכים על-ידי הפצ"רית. היועמ"שית ערכה את הריקוד ובג"ץ בלע אותו מהראש עד הזנב, ומאז במקום לעשות את הנדרש, בג"ץ מונע באופן פעיל חקירה. נוח לבג"ץ עם התוצאות, כך שמדוע לטלטל את מה שצריך לשכוח? בעניין ועדת חקירה, אין באמת צורך באחת, אלא אם כן יובטח מראש שניתן לפגוע בראש הממשלה ובשאיפה להעבירו מן העולם. הוא האחראי הבלעדי. הכשל הוא אך ורק שלו. אז בעצם ניתן שנשיא העליון יקבע מראש: נתניהו אשם, הנה העונש שמוטל עליו: מוות בתליה ושריפת הגופה.

קהל הנתינים והמופע האמיתי

כיוון שכך המצב, בחירות לא יובילו לכל שינוי. כי מי ששולט ב"מדינה הדמוקרטית של בג"ץ" הוא לא האזרח כי אם שופטי בג"ץ הבוחרים וממנים את עצמם ואת מחליפיהם לכל הימים. הם דומים ל"פליטים הפלשתינים" לפי הגדרת האו"ם - הם וצאצאיהם לכל הדורות, ולא ניתן לשנות, וגם לא ניתן יהיה לשנות, כי עצם קיומם הוא כלי נשק נגד מדינת היהודים. יש להלחם בבית המשפט העליון בכל הכוח ולהעמידו על מקומו. בית המשפט דומה למכונית שהנהג בה איבד את השליטה, והיא ממשיכה להתנגש, לעלות על אנשים, לגרום לנזק בגוף ובנפש. ואנחנו כולנו עומדים ביציעים, שם למעלה, מהופנטים מההרס וההרג, עוצרים את נשימתנו, יד מי תהיה על העליונה במהלך הבא? נראה לי שאולי יש מי בין שופטי העליון המתעורר ומבין את גודל ההרס. האם משם תבוא הגאולה? הנסיון האמריקני מלמדנו שכל זמן שיש מישהו ששולט ביד רמה (פלוסי, לדוגמה, או הפרוגרסיבים הקיצונים בימינו), איש לא יעז להמרות פה. אם אכן כך, הרי שאברהם אבינו היה מבין שאין ולו צדיק אחד בסדום, "וילך ה׳ כאשר כלה לדבר את אברהם, ואברהם שב למקומם." (בראשית י"ח:33) זהו, חסל, והתמונה הבאה: "והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן." (שם י"ט:28) אנחנו כולנו - מקטן ועד גדול - מוכים בסנוורים, ומכת האלוהים בוא תבוא. נראה שגורלנו יהיה כמו של סדום ועמורה אם לא נתעורר ונטיב דרכינו: "וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, מאת ה׳ מן השמים. ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה." (שם 24-25) האם רוצים אנו שגורלנו יהיה זהה לזה של ארץ הככר? די, נמאס, מספיק לנו אחרי 78 שנים? עורו אחי עורו, חושו אחים חושו, נרימה פעמינו. לא דמוקרטיה מדומה עלינו להציל (גם אנשי סדום ועמורה נהנו בדרכיהם ומאנו להקשיב לכל דעה אחרת), כי אם את מדינת היהודים, את הבית היחיד שהוא שלנו באמת ובתמים. בבית הזה כולנו אחים; לא אויבים אנחנו זה לזה. כולנו ילדיו של האלוהים, שבנו בחר מכל העמים. נצא נגד האלוהים, ונשלם את המחיר - אין כל אפשרות אחרת. במלחמה נגד אלוהים נפסיד תמיד, גם אם בג"ץ חושב אחרת.