בשבילי "הקרנפים" זה לא רק מחזה קלאסי נודע של גאון האבסורד בגרסה עדכנית נועזת בבית ליסין של המחזאי הנודע אז'ן יונסקו, המקבל משמעות רלוונטית ועוצרת נשימה על במת התאטרון נוכח מציאות ימינו. אני מבקש לבטא את משאלתי, שנהיה עדים להשתחררות פוליטית מתהליכים עצובים של התקרנפות. אני מביע משאלה, שהזעם נגד תופעת ההתקרנפות לא יהיה תחום ב-ד' אמות של בימת התאטרון, אלא ייצא למרחב של המאבקים הפוליטיים ברחובות על דמותה של מדינת ישראל.
ההתקרנפות מתעצמת בקרב מנהיגי מפלגות מרכז-שמאל, כשהם חוששים להעלות על סדר היום את ההתעללויות של מתנחלים בקהילות רועים, במוסקי זיתים, בעקירת עצים, בשריפת בתים ורכוש, ביזה וגירוש אלפי פלשתינים מבתיהם. ההתקרנפות של הנהגת מפלגות מרכז-שמאל נובעת מחשש לאבד קולות של בוחרים.
אז'ן יונסקו רואה את ידידיו עוברים זה אחר זה תהליכי התקרנפות עד שהוא ניצב לבדו מול מגפת הקונפורמיזם. במחזה קרנפים מבטא יונסקו את אימתו מקונפורמיזם אידיאולוגי, בהשראת עליית התנועה הלגיונרית הפאשיסטית ברומניה בשנות השלושים של המאה העשרים.
גילויי ההתקרנפות של מנהיגי האופוזיציה, הנושאים את השם מרכז-שמאל ליברלי, מאוד מדאיגים. רק מנהיג אחד, שהעז להתריס נגד העברת כספים לעשרות רבות של התנחלויות לא חוקיות, הנהנות מכבישי גישה נוחים, תשתיות של מים וחשמל, מבנים וגם מרשות לעצמן לספח ולהתפרע בבתי כפריים פלשתינים המגורשים מאדמותיהם. כל זאת בגיבוי רשויות אוכפי החוק.
מדאיגה ההתקרנפות של רוב אדיש בציבור הישראלי, שמתקשה לשלם את החוב במכולת, רוב הממאן לגנות כוחות בממשל הישראלי הדוחפים לעוד גירוש המוני של פלשתינים מיהודה, משומרון ומבקעת הירדן. מדאיגה שתיקת מתקרנפים בהנהגות האופוזיציה לנוכח תקיפות אלימות גלויות יום-יומיות נגד קהילות פלשתיניות וגירוש אלפי תושביהם.
צר לי, שהמחאה נגד ההתקרנפות נותרה יתומה על בימת תיאטרון ליסין ולא יצאה לרחובות. "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׁדֶה" נותר פסוק מיותם בספר דברים פרק כ' פסוק י"ט ובשירו של נתן זך, ולא קיבל את ביטויי המחאה ההמונית נגד התופעה המזוויעה של עקירת אלפי עצי זית. לקבורה שמימית הובאה על-ידי המתקרנפים הדרישה בספר דברים פרק כ' - "לֹא תַּשְְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן ...". לא רק הגרזן מופעל גם קבלני דחפורים, הנהנים מנדיבות כספית של האוצר, עושים את המלאכה הבזויה ונהנים מעוצמות ההתקרנפות.