אודה, שאני אוהב להאזין לעברית הקולחת והרהוטה של פרשן פוליטי בערוץ 12, העונה לשם עמית סגל. אני אוהב את הנתיב, אותו סולל שטף דיבורו הרהוט. ראשית נזקף לזכותו, שהוא מתמיד בפתח דבריו לפרוס בפני הצופה את כל נדבכי העובדות, וזאת תוך צלילה לפירוט מדויק, הכולל תאריך, מיקום וכל פרט הנדרש למפגש של הצופה עם העובדות. רק לאחר מכן ייתן עמית סגל ביטוי לפרשנותו, שבהרבה מקרים אני מוצא עצמי חולק עליה. אי אפשר היה להתווכח עם העובדה, שהציג עמית סגל בפני הצופה, שקשה למצוא עוד לשכה של ראש ממשלה בישראל שרבים מחבריה נמצאו תחת חקירת גורמי אכיפת החוק. אני מניח שזו עובדה נכונה, אך כאן הגיעה פרשנותו המצערת, לפיה רק מוטיבציית יתר של גורמים במערכת המשפט היא שהביאה למציאות, שרבים מחברי לשכת ראש הממשלה מוצאים עצמם "מבלים" בחדרי חקירות. כואבת ההלעזה וההסתה הפרועה נגד מערכות המשפט שהרימה ראש מפרשנות שנסמכת על עובדות מדייקות. אני אמשיך ללכת בדרכו של עמית סגל ו"אאשים" באופן מוזר את מערכות המשפט ב"מוטיבציית יתר", ואת המשטרה, שהביאה את אהוד אולמרט, ראש ממשלה בישראל, לשבת מאחורי סוגר ובריח. אוסיף עוד "חופן של מוטיבציות יתר", ששלחו נשיא במדינת ישראל לבלות בבית הכלא או שר בישראל מצמרת ש"ס. כמובן, שלא אעלה על שרטון האשמת שווא של מערכות המשפט, אלא אקבע, שהן מילאו את תפקידן. אשמח, אם כל הנחקרים כיום ייצאו זכאים. אך אם קיים חשד, שהיה קשר עסקי בין עובד בלשכת ראש הממשלה ובין מדינה מממנת טרור, עמית סגל חייב לדרוש שתהיה חקירה של מי שהוסמך על-פי חוק לחקור, ולא להאשים גורמים הקשורים במערכות המשפט במוטיבציית יתר, מצער, שהעברית הקולחת והרהוטה של פרשן שנון וחד לשון תרמה להסתה נגד מערכות המשפט בישראל. מצער, שעמית סגל החליט להתחרות עם השר איתמר בן-גביר והשר יריב לוין. הם מכפישים את מערכת המשפט בלשון עברית מובסת בוטה וגסת רוח, עמית סגל עושה זאת בהצלחה רבה בעברית רהוטה ולשון נקיה, ועל כך אני מצר.