לו הייתה אימי האהובה בין החיים, ללא ספק הייתה מפטירה אל מול דיוקנו של האיש שביקש ממנה סליחה, "תלך כפרה עלינו", בולעת עלבונה, חומלת ומוחלת לאיש המוציא דיבתה רעה, כזו הייתה אימי מנוחתה עדן, מגולת עיר החכמים שבמקנס המעתירה, מעיירותיה של מרוקו.
הוריי, מהחלוצים הנשכחים, בוני הארץ, מי שבחרו לעלות לארץ ישראל מתוך כיסופים ערגה וגעגוע, שהתפללו את תפילת כל הדורות מיום עמדו של העם היהודי על בימת ההיסטוריה, "ותחזינה עינינו בשובך לציון", ארזו את מטלטליהם, את אהבתם, והחלו את המסע לארץ הבחירה על אוניית המעפילים "נגבה".
הוריי, בוגרי המעברה, התלאות והייסורים, אהבו עד יומם האחרון את ארץ הבחירה אשר לא תמיד האירה להם פנים, בחרו בה להקים משפחה לתפארת, שמונה בנים ארבע בנות, להתמודד, לא ליפול לייאוש, לחנך חינוך משמעותי של אהבת מולדת, פטריוטיות, שירות משמעתי ותרומה ענקית במגוון תחומים לחברה הישראלית.
מאות אלפי אחיות ואחים מגלות צפון אפריקה חולקים את סיפור עלייתם, סיפור היהודים השבים למכורתם, טביעות אצבעותיהם, חותמם, נמחקו, נשכחו. ניסיון יצירת כור ההיתוך של העולים, אוהבי ארץ ישראל העורגים לירושלים, מחיקת זהותם, עברם, תרבותם כדי לייצר את היהודי החדש, נחל כישלון חרוץ, והוריי, עליהם השלום, בנו בית, נטעו עץ, היכו שורשים והקימו את הדור השני, הדור הזקוף, הדור שאינו זקוק לאישור, לגושפנקא.
אהוד ברק, מגיבוריה של מדינת היהודים, האיש שהיה תקוות השמאל, האיש שהתעקש להיכנס לנעליו של יצחק רבין, האיש שבדרכו אל הפסגה הפוליטית ביקש לקושש קולות, האיש שבכחש ובכזב הוליך שולל ברמייה קהילה שלימה, קהילת יוצאי צפון אפריקה, ביקש סליחה מן השפה ולחוץ, סליחה על אופן קליטתם של העולים בימים ההם.
ועתה, אחד מראשי הממשלה הכושלים בתולדות מדינת ישראל, אחד מהאנשים שהובילו את הכאוס הלאומי והשבר החברתי בשנים האחרונות, אחד האנשים שדמותו הנוראה של חברו הטוב דבקה בו, האיש הזה שהיה תקווה שהכזיבה, נשמע מתגולל במו פיו על אחיו, יוצאי צפון אפריקה באמירות גזעניות ומכוערות.
ואלה דברי הבלע של הגזען מבקש הסליחה, בשיחה עם חברו הטוב, הפדופיל ג'פרי אפשטיין: "אני מאמין שאנחנו צריכים לשבור את המונופול של הרבנות האורתודוקסית על ההגדרה של מי הוא יהודי. עלינו לפתוח את השערים להמרה המונית ליהדות כדי שנוכל לשלוט באיכות האזרחים בצורה הרבה יותר יעילה, הדרך שלהם פעם הייתה להציל אנשים מצפון אפריקה, מהעולם הערבי-עכשיו אנחנו יכולים להיות סלקטיביים".
קשה לשמוע, קשה להאמין, בלתי נתפס שזה האיש שגורלנו היה בידיו, כרמטכ"ל, כשר ביטחון וכראש ממשלה לרגע. זה האיש המבקש לעולל לעם היהודי "המרה" של ספק יהודים ולשנות באופן זה את דמותה וצביונה של מדינת היהודים היחידה, זה האיש המבקש לשלוט באיכות האזרחים, ולא אמרנו מילה על השוביניזם, המיזוגיניה.
על אף גזענותו הכתובה באותיות של חרפה על כותל הבושה, על-אף היותו ממחוללי הכאוס והפוגעים אנושות בחוסן הלאומי ובלכידות החברתית, לדאבון הלב, גם הפעם אותרג אהוד ברק על-ידי מי שיש להם אמירה על כל אירוע במדינת ישראל. ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, אנשי המצפון והמוסר הסלקטיבי נדמו, הרוב המכריע של פוליטיקאים מהצד הצודק תמיד, דמם, מערכת המשפט בעבר ובהווה, האקדמיה, הסתדרות הרופאים, מחאת ההייטק, חלק הארי בתקשורת, אנשי התרבות, הרוח, מצפני המוסר בעיני עצמם, ארגוני הנשים, עמותות ותנועות למען... כולם סכרו פיהם, דממו, ממאנים לפגוע חלילה באחד ממחוללי הכאוס הלאומי.
אהוד ברק ממלא פיו מים, סליחה, ממלא פיו נאצות נגד הממשלה והעומד בראשה, מתקבל עדיין כגיבור לאומי באולפני החדשות, זוכה לראיונות מפנקים ורכים ברדיו, ממשיך להפיץ את תורת הגזע, זורע חרוזי רעל ובטוח שאינו חייב תשובה למיליוני אזרחי מדינת ישראל, המביעים סלידה, זעזוע וקבס מדברי הבלע הגזעניים של הגזען, אהוד ברק. זכו הוריי עליהם השלום, ונפרדו מהעולם בשם טוב טרם יתוודעו אל הרוח הרעה והנוראה, רוח הגזענות, רוח השנאה הנושבת מהאיש שאחריתו מביישת את ראשיתו.