בדבריו הכנים והסדורים שיתף את המאזינים בתולדות חייו, מה הוביל אותו לציור בכלל ולעבודות על שעם בפרט, מה בביוגרפיה האישית שלו הוליד את המוטיבים הייחודיים ואת שפתו הייחודית, מהם מקורות השראתו, היכן הציג ומה מנחה אותו ביצירתו השופעת. ממנו למדו שהיותו בן יחיד למשפחה של ניצולי שואה, מות אמו בגיל צעיר, והעובדה שאביו רצה שלא יעסוק באומנות, אליה נמשך כבר מגיל צעיר, אלא במקצוע מעשי, הובילו אותו ללימודי אדריכלות בטכניון בחיפה. סקרנותו הובילה אותו ללמוד נושאים שונים, ביניהם ארכיאולוגיה והוא ממשיך ללמוד ולחפש תחומי עניין ויצירה חדשים עד היום. לאחר סיום לימודיו הובילו אותו כישוריו, עומק ידיעותיו בתחומים שונים וחריצותו להפוך לאחד הארכיטקטים הבולטים והמוצלחים בארצנו. הוא רואה עצמו כאמן וכארכיטקט וטוען שגם ארכיטקטורה פוגעת בנוף הטבעי. בעוד שכארכיטקט הוא מתכנן בדיוק את מהלך העבודה ויודע לצפות את תוצאותיה, כאומן הוא מתחיל תהליך אקספרסיבי, ללא תכנון מוקדם ותוצאותיו מתגלות תוך כדי עשייה.

במקביל להישגיו בתחום האכיטקטורה פתח סטודיו רחב ידיים וההמשיך לצייר, ליצור והגיע להיות אומן ידוע בארץ ובעולם. הוא ערך תערוכת יחיד בארצות ויבשות שונות ועבודותיו נמצאות באוספים מכובדים. בתערוכה הנוכחית מוצגות גם עבודות מוקדמות שלו שנעשו בצבעי אקריליק וצבעי שמן. הציורים מעידים על כשרונו, יכולת ההבעה שלו, והיכולת להתחבר לזרמים האומנותיים שהיו קיימים בתקופה בה היה נער ובחור צעיר (כמו הקוביזם). הוא השכיל לבטא דרכם את רגשת הבדידות שלו, החיפוש אחר משפחה ואהבה ועוד. בשנות התשעים של המאה העשרים החל לחפש חומרים ודרכי ביטוי אחרות. השינוי חל לדבריו, בעקבות מפגש אקרעי שלו עם ציורי גרפיטי ובעיקר עם חריתות על גבי אריחי חרסינה בבית שימוש ציבורי ב"אם הדרך". העוצמה והכח אותו השקיעו הכותבים האנונימיים, המסרים "מהחיים", והיווצרות קומוניקציה בין הכותבים, גרמו לו לתהות לגבי דרכי הביטוי האומנותי המקובלות. הוא החל לחפש מצעים שונים ליצירותיו עליהם יוכל לחרוט בשפה אומנותית אקספרסיבית, ראשונית ושונה מהמקובל.

לדבריו של אבנר שר, המצוטטים בקומוניקאט של התערוכה: "חפשתי חומרים ומשטחים אותם אוכל להשחית, לחתוך, ללכלך ולהגיע לעוצמות השחתה בדומה להשחתה על גבי הקירות. בחיפוש אחר החומרים התנסיתי בלוחות מצופים בטיח, בגבס, באסבסט, ובסוגי עץ שונים". במהלך חיפושיו הגיע לחומר הטבעי - השעם שאיתו הוא עובד ועליו הוא חורט את דימוייו. השעם ניחן במספר תכונות שהתאמו לו: הוא חומר טבעי העשוי מעץ, קל יחסית לחרוט בתוכו והתוצאה נראית כמו "פציעה". ניתן להספיג, לצבוע, ללכלך ולבצע עליו מניפולציות בעזרת כלים ואמצעים שונים ועוד. בעזרתו הוא יוצר "ציורים" בפורמטים שונים, מוצא מהם חלקים ויוצר משרביות-מחיצות עם פתחים דקורטיביים הרווחים בעולם המוסלמי, חורט מפות עתיקות, חוזר לעבר ובונה אובליסקים, יוצר עמודים חרותים ועוד. חלק מהמוטיבים קשור לגורל עמנו ומושפע ממה שקורה.

יש קשר בלתי ניתק בין העבר, ההווה והחיים. (הקשר אל העבר נובע בין היתר מלימודי הארכיאולוגיה), אבל מתייחס במבט של מי שחי היום לעבר העבר. הוא מאחד תקופות, מאזכר מבנים שנהרסו ומראה שלמרות האלימות נגדנו בעבר ובהווה אנחנו עדיין כאן! ניתן להשוות את הקשר בין העבר וההווה לעץ, ששורשיו הנטועים בקרקע מאפשרים לעץ לצמוח ולהתפתח. אבנר שר לא שוקט על שמריו ולאחרונה החל גם ליצור פסלי חימר, שכמה מהם מוצגים בתערוכה הנוכחית. יישר כח!