"תעירו אותי כש"הנודניק" יגיע". המשפט שכתב הקריקטוריסט ערן וולקובסקי בקריקטורה שפרסם ובה יושב נשיא ארה"ב לצד שני יועציו הקרובים, ומביט לעבר הכיסא הריק שמאחוריו דגל ישראל, מגלם את תחושת החמיצות, הארסיות, מקפל בתוכו את הצורך בהנמכה והקטנה ובעיקר את תחושת שני אחים במדינה אחת. משימות רבות, אתגרים מורכבים ואחריות עצומה מונחים כאבני ריחיים על צווארו של "הנודניק" הזה, "הנודניק" היוצא בשליחות העם היושב בציון. "הנודניק" הזה יצא בשליחות האומה למשימת חייו, לחולל תמורות לדורות בהפלת משטר האייתולות, ביצירת ציר אנטי ציר הרשע, בהבטחת ביטחונה של מדינת העם היהודי, בסילוק החלום המוסלמי על השמדת עם הנצח ומחיקתו מעל פני האדמה. "הנודניק" הוא ראש ממשלת ישראל, ראש הממשלה של העם היהודי, של השמאל והימין, הדתיים והחילוניים, העולים החדשים וילידי הארץ, הספרדים והאשכנזים, המיעוטים. ראש הממשלה היוצא, זו הפעם השביעית, בשליחות האומה, להשפיע על נשיא המעצמה הגדולה בתבל בעניינים הרי גורל לעם היהודי אשר ישפיעו על הדורות הבאים. "הנודניק" הוא האדם שהוביל מערכות בשבע חזיתות, ששינה ומשנה את פני המזרח התיכון, שדלתו של נשיא המעצמה העולמית פתוחה בפניו, שמציב את הכלכלה הישראלית כאחת המובילות בעולם, שמתמודד עם אתגרי פנים ואתגרי חוץ, שמתייצב מספר פעמים בשבוע בפני הרכב שופטים במשפט שנולד בחטא. "הנודניק" הוא האיש העומס על כתפיו את תבוסת טבח שבת שמחת תורה, את השכול, האלמון והיתמות, את אנקת הפצועים בגוף ובנפש, את ייסורי המשפחות השכולות, את כאב החטופים, את ההתמודדויות של מי שחרב ביתם, מי שהיה בשעות הסופה והסער ביום החורבן. "הנודניק" הוא האיש שהוביל ומוביל את מלחמת התקומה כחלק מתחיית עם הנצח, מחזק את הרוח היהודית-ישראלית שניעורה והתגלתה במלא תפארתה ועוצמתה, הפועל לשמר את ה-יחד הישראלי, הנאבק על שיקום המכנה המשותף הישראלי שנסדק, מצופה היה מכל חלקי העם, גם אלה ש"הנודניק" הוא לשיכים בעיניהם, סדין אדום מול פרצופם, שנוא נפשם, שיעמדו לצדו של "הנודניק" בעת שליחותו להצלת עם ישראל, להצלת עצמם, משפחתם, אוהביהם ואחיהם, מיד צר. אלא שלאסוננו, גם ברגעים חשובים בתולדות העם היהודי נמצאים אותם מחרחרי ריב ומדון, אותם סיקריקים, שורפי אסמים, מופקרים וחסרי אחריות, אשר עבורם "הנודניק" הזה, אינו אלא מי שראוי לסרוק את בשרו במסרקות של ברזל, לערוך כנגדו מופעי אימים של הסתה ושנאה בכיכר העיר, לייחל לכישלונו במסע למען ביטחון ישראל. "הנודניק" הזה, אשר לדאבון הלב, יש מי בקרב בני עמו המייחלים לכישלונו, השמחים לאידו, המתפללים להכנעתו ואינם מבינים כי כישלונו הוא כישלון האומה, אידו הוא אידה של האומה, הכנעתו הוא הכנעתה של האומה, "הנודניק" הזה אינו אדם פרטי, אינו יו"ר מפלגה, "הנודניק" הזה הוא ראש ממשלת ישראל, ראש הממשלה של כולם לטוב ולמוטב. "הנודניק" נלחם את מלחמתנו, מלחמת העם היהודי, ואני נושא תפילה זכה, קטנה, אל תמחאו כפיים, אל תעודדו, אל תטו שכם, אל תריעו, אך אנא אל תייחלו לכישלונו של "הנודניק", אל תרפו ידיו. בעת הזו אומה שלימה, אומה של אריות, מתפללת להצלחת השליחות, בקול גדול, קול הרוב, קול העם.