זו פנייתי השנייה אליך, כבוד השופט רם וינוגרד. ליתר דיוק אלה הם תחנוני אליך. אני מצר על כך, שכבודו דחה עתירה, בה התבקשת לאפשר לילד בן חמש לקבל טיפול מציל חיים, שלא קיים בעזה, בה הילד נולד, ולא קיים ברמאללה, בה הילד נמצא מאז 2022. רם וינוגרד, אני פונה אליך לא רק כשופט, אלא כבוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים, כבוגר מצטיין במסלול ההסדר בישיבת הר עציון, כמי שהוסמך לרבנות, וגם על היותך אבא לארבעה ילדים, שבוודאי הם בראש מעיניך, ותעשה כל שביכולתך כדי לשמור על בריאותם. כבוד השופט והרב, לרעייתי ולי הייתה לנו זכות גדולה, כעשר שנים התנדבנו להסיע ילדים פלשתינים גם מגב הר שומרון לבית החולים שיבא, שקיבלו טיפול מציל חיים. אחרי כמה שעות של טיפול מסור החזרנו את הילדים למחסום, שם המתינו ההורים. הייתי עד לכך, שבית החולים שיבא העניק חיים חדשים לילדים, שהיד הגרומה של המוות כבר עמדה ליטול מהם את החיים. היום, כשאנחנו בפסגת העשור התשיעי לחיינו, איננו יכולים להמשיך לסייע בהצלת חיי ילדים, הזקוקים לטיפול מציל חיים. ראינו בכך שליחות לאימוץ הרעיון, ששני העמים יכולים לחיות חיי רעות, ולא לתת לשנאה להשתלט על חיינו. כבוד השופט, לצערי, טעית בקביעה על הנזק לילד בשעות טלטול ברכב או באמבולנס לבית החולים שיבא. מדובר בשעה עד שעתיים נסיעה, וכבוד השופט בחר להעדיף בשעות רבות של הסעה למדינה סמוכה, הגורמת לטלטול פוגעני בבריאות הילד, אותו לא היה מציע לנברא בצלם אלוקים, בן העם היהודי. כבוד השופט בהעדפתך את הסעת הילד למדינה סמוכה אתה גורם לטלטול מיותר, שלא היית מציע לנברא בצלם אלוקים, שהוא בנך, אם חס וחלילה יידרש לטיפול רפואי מציל חיים. מצער, שהתעלמת ממסמך רפואי, בו פרסו בפניך ידע רפואי-מקצועי של רופאים, המצביעים על הסכנה הכרוכה בטלטול הילד למדינה שכנה. אני מתקשה להאמין, שמתחת ידו של אדם, שהוסמך לרבנות, סיים בהצטיינות לימודי משפטים, משמש כיום שופט מחוזי, יוצאת מתחת ידיו החלטה - "דין העתירה להידחות מאחר שלא הורם הנטל למצוא לעותר מזור במדינה אחרת". מצער וכואב, שמסמכים רפואיים, המתייחסים לנזק הרב שייגרם לילד בהסעה למדינה אחרת, אינם מספקים את המזור ואת הראייה המדעית-רפואית לשופט הנכבד. אני מתחנן בפניך, כבוד השופט רם וינוגרד, אַמֵּץ ללבך את שולחן ערוך (אורח חיים) - "חולה שיש בו סכנה - מחללים עליו את השבת." אתה לא התבקשת לחלל את השבת היקרה לנו, רק הושמעה בפניך זעקת ארון הספרים היהודי לשבור את כל המוסכמות, רק למען קדושת חיי ילד, שנולד בעזה וחי היום ברמאללה, ולא נולד בתל אביב וחי בירושלים. שולחן ערוך הופך את קדושת החיים להלכה יומיומית מעשית, ואתה כבוד השופט פגעת בהלכה זו. כבוד השופט והרב, קדושת החיים במקרא, במשנה, בגמרא, בשולחן ערוך ובספרות חז"ל היא יסוד מוסרי. שורש רעיון קדושת החיים נמצא כבר בבריאת האדם - "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדם בְּצַלְמוֹ" (בראשית א', כ"ז) והילד, החולה במחלה סופנית, לא זכה שכבודו יתייחס אליו כאל נברא בצלם. התורה מחייבת אותנו על שמירה אקטיבית של החיים "וְנֲשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם" (דברים ד' ט"ו) המסורת היהודית מציבה את החיים האנושיים בראש סולם הערכים . לא במקרה נקבע "וְחַי בַּהֶם" - ולא שימות בהם. אהיה אסיר תודה לכבוד השופט והרב, אם יענה בחיוב לתחנוני, ויעיין פעם נוספת במסמכים הרפואיים, ישנה את החלטתו ויאפשר מתן סיוע מציל חיים לילד. חבל שכבוד השופט אינו מוכן לקבל את מה שנראה בעיניו העדפה של ילד אחד, כי יש עוד אלפי ילדים כמוהו ברצועת עזה, ביהודה ובשומרון. לצערי, פסק הדין מתנכר לנאמר במשנה במסכת סנהדרין ד', ה': "...וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". כואב לי לכתוב לכבוד השופט, שהוא פגע בהלכה - "כל היכול להציל, ולא הציל, עובר על לא תעמוד על דם רעך". אני חוזר ושונה על תחנוני, אל יהיו למודי תורה מרקיעים לִסְפֵרוֹת שמימיות, חובה לתת להם ביטוי בחיינו היומיומיים. חובה זו אני מבקש שכבוד השופט יְיַשֵּׁם.