כמה פעמים רציתם לנטוש את מקום מגוריכם ולמצוא עיר אחרת, עיר ששלווה ונחת בה? ציפורים של אריסטופנס, שתירגם מיוונית: אהרון שבתאי הוא סיפור כל כך הולם לימינו הסוערים והמורכבים. האם זה מכוון או אולי במקרה נזכרו בקומדיה המצוינת הזאת והוחלט על תרגומה? כך או אחרת. מומלץ! תקראו. לפני כ-2500 שנה יצא הספר הזה ונדמה כאילו נכתב היום. כמו לגימת יין ישן, מתוק ותוסס כך הרגשתי בקריאת הספר הזה. על שחיתות וביורוקרטיה מתישה, על חיפוש אוטופיה לגור בה. ויש גם זכייה בנסיכה. (לא ממש הולם לימינו..) הספרות היוונית העתיקה נתפסת לעתים כספרות כבידה ומחוץ לתחום קריאתם של רבים. זאת ההזדמנות מצויינת לקרוא ולהכיר קומדיה יוונית של אחד היוצרים החשובים של העת העתיקה ביוון. קריאה קולחת. מהסגנון, מהסיפור, מהרעיון ומן הדמויות הצבעוניות רבות הדמיון. שני זקנים אתונאים, אאולפידס (הבוטח) ופיסטירוס (המשכנע את ידידו), עזבו את אתונה כדי להתחמק מטרדות בתי הדין ומתשלום חובות. מחפשים מקום להימלט אליו. עיר בה יוכלו לגור בשלווה ובנחת עיר בה הכל הגון וטוב. אוטופיה. יחד עם עורב ועם קאק הם מבקרים את טראוס, האדם שהפך לציפור, לדוכיפת. הם שואלים אם ראה אולי עיר שלווה ונעימה בה יוכלו שניהם להתיישב. "נושאים ענפי הדס, סל וקדירה, נדים למצוא מקום שלו שבו נוכל להתישב וגם לחיות. אנו בינתיים את טראוס מחפשים, הדוכיפת, ממנו נצטרך ללמוד אם במעופו ראה היכן יש עיר כזאת. (ע' 60) הם פונים לטראוס ומבקשים ממנו שיפנה לציפורים שיקימו עיר בה יוכלו לשלוט ולקיים חיים אחרים שונים מן הסיאוב באתונה. הציפורים כועסות על הבקשה. האדם הרי הוא מאז ומעולם אויבם של בעלי כנף. טראוס מנסה לשכנעם ומבטיחם שיש להם הרבה מה ללמוד משני הקשישים האלה. "איך ייתכן שדוקא הם יקנו לנו ידע מועיל או רעיון? הן גם לאבותינו הם היו אויבים" (ע' 33) על כך מגיב טראוס: "חכם יכול ללמוד דבר מועיל אף מאויביו" (ע' 34) ופייסטיירוס מבטיחם שבזכות העיר שיקימו יוכלו הם לשלוט בבני האדם וגם באלים. הנימוק הזה שכנע את הציפורים ובמהירות וביעילות הן בונות את העיר האגדית. תוך כדי בניית העיר מגיעים שליחי הממסד בדרישות. ביורוקרטיה במיטבה. אך פייסטירוס מסלק אותם. הוא מצמיח לעצמו כנפיים והופך לשליט העיר. זוהי קומדיה מגובשת ומופלאה והיא הארוכה מכל מחזותיו של אריסטופנס. אוטופיה דמיונית זאת הולמת את מציאות ימינו יותר ממחזות האחרים. קריאה מהנה ומשעשעת. ומשהו לקחת לדרך: "יש חוק עתיק... אם אבא חסידה כלכל את גוזליו עד שכולם הצמיחו את נוצותיהם, תורם של ילדיו לזון את אביהם" (ע' 79) זהו הספר הארבעים בסדרת התרגומים של אהרון שבתאי למחזות יווניים.