לפני 65 שנים זעו אמות הסיפים במדינת ישראל הצעירה. רעידת האדמה איימה להפיל את הבניין הלאומי המתהווה, את החברה רבת התרבויות והגוונים, שהתקבצו ובאו מהגלויות למולדת. אז התחוללה פרשת הילד החרדי, יוסל'ה שוחמכר. סבו החרדי של יוסל'ה החליט להבריחו מגבולות הארץ לאחר שהוריו של יוסל'ה ניהלו אורח חיים חילוני. הארץ רעשה, והקיטוב בחברה הישראלית איים על ה-יחד היהודי ישראלי במדינה הצעירה. פרשת הילד יוסל'ה שוחמכר העסיקה את ראש הממשלה, שרי הממשלה, שופטי בית המשפט העליון, ראשי זרועות הביטחון ובעיקר את איסר הראל ראש המוסד. עשרות סוכני מוסד, חוקרים, דסקאים ברחבי העולם חיפשו אחר יוסל'ה. ארבעה חודשים של מאמץ לאומי מרוכז, ויש מי שסוברים עד היום כי ההתעסקות ביוסל'ה פגעה בטיפול במדענים הגרמניים במצרים. יוסל'ה שוחמכר הושב להוריו, אך תהליך החיבור מחדש של השסעים שנוצרו בחברה הישראלית מתקיים עד ימים אלה. 65 שנים אחרי, יוסל'ה אחר, יוסל'ה אייזנטל, לא נחטף, לא הוברח מגבולות הארץ, לא שב להוריו, לא התאחד איתם. הוא נדרס למוות בעת מחאה חוקית ולגיטימית של המתנגדים לשירות צבאי של לומדי התורה. אחרי פחות משלושים ימי אבל על יוסל'ה אייזנטל שנהרג בדריסה, ראוי לבחון את התמורות והתהליכים המתחוללים בחברה הישראלית. יוסל'ה אייזנטל הונח במחסן הגרוטאות של הזיכרון הישראלי, הזעזוע ממותו של הנער באופן כל כך טראגי הייתה כמעט רק בקרב החברה עליה הוא נמנה. שותפות הכאב ואחדות הדמעות לא פעלו באירוע מחריד ומזעזע זה של נער המוצא מותו באופן נוראי על-ידי דריסת נהג אוטובוס ערבי. הזעזוע לא נגע בעם כולו אלא בחלקים מסוימים בלבד. לחלק בחברה הישראלית לא היה רצון או לא היה זמן להתאבל ולהזדעזע ממוות נוראי זה, כי היו עסוקים במחלוקות שקנו להן שביתה בחברה הישראלית, מחלוקת ושנאה אשר על פיה ישק דבר, על פיה יוחלט האם להזדעזע, כמה להזדעזע. מותו הטראגי של הנער יוסל'ה אייזנטל לא הוביל לקריאה לחשבון נפש, למעגלי שיח, למפגשי אחדות, לקבלה לעתיד, לתזכורת כי אחים אנחנו גם אם דעותינו שונות, ערכינו אחרים, אמונתנו אחרת, אך אחים אנחנו. במקום התלכדות של חשבון נפש ומכאוב, הפוזיציה הנוראה חילקה את הפוליטיקאים למתאבלים ולמאשימים, את החברה הישראלית למבכים ולמצדיקים, מכונות ההרס, השנאה, ההסתה והרעל האיצו את פעולתם, גלי שנאה נגד החברה החרדית ממנה הגיע יוסל'ה, פעלו ללא לאות ברשתות החברתיות, השנאה העבירה את אנשי הפוזיציה על דעתם. הטנטרום הנורא בו לקו חלקים מהחברה הישראלית אינו ניתן לעצירה, איבד את הבלמים ונמצא במדרון חלקלק, יוסל'ה אייזנטל, הנער שהשתתף בהפגנה חוקית ומאושרת, לא שב לביתו. הזעזוע הסלקטיבי ממותו הטראגי של הנער יוסל'ה אייזנטל, פגע באפשרות לקיים שיח אמיתי ונוקב על מה שאירע לנו מאז ימי הכאוס והחרמות, ימי השנאה והאימה, ימי הקריאות למרי אזרחי ומלחמת אחים. יוסל'ה אייזנטל, גם במותו הנורא כל כך לא הצליח לחבר את השבטים במדינת היהודים. יוסל'ה שוחמכר שב להוריו, המשיך בחייו, ואף ריקוד יש על שמו. יוסל'ה אייזנטל נטמן לקול בכי אביו וקריאות השבר של אימו, הוא כבר לא ישוב לביתו לעולם, לא ישוב לספסלי בית המדרש, לא יזכה לשידוך, להקים בית, לחיות. החלוקה המיידית והנוראה של הם ואנחנו מתחדדת באירוע טראגי זה. ראוי היה ליוסל'ה אייזנטל שמותו לא יהיה לשווא, ולו יהא מותו פתח לחשבון נפש, פתח לחיבורים, פתח לזעזוע אמיתי חוצה פוזיציות. נער נהרג בתאונה נוראה, חברה בריאה אינה יכולה להמשיך ללא חשבון נפש עמוק ונוקב.