213 קשישים נמצאו בשנה האחרונה ללא רוח חיים ובמצב ריקבון מתקדם בביתם. 213 בני אדם, נשים וגברים, נטולי שם, נטולי פנים, נטולי סיפור חיים. 213 בני אדם שאיש לא חש בחסרונם, איש לא חיפש אותם, איש לא חרד לגורלם. 213 בני אדם, היו ואינם. 213 נשמות שאור חייהם כבה ואין מי שעמד לצידם בנשימותיהם האחרונות, אין מי שלחץ ידם הנשמטת, אין מי שעצם עיניהם, אין מי שהזיל דמעה אחרי שהיו ואינם, אין מי שקצב נשימותיו התחרה רק בנחלי דמעותיו, היו ואינם.
כששמעתי על הנתון המחריד והמזעזע שפרסמו בארגון החסד זק"א, הסדרתי נשימותיי ועל שפתיי עלה הניגון "ונתנה תוקף", המילים האלמותיות הנקראות בחיל וברעדה בתפילת יום הדין, יום הכיפורים, "כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל, כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף." היה איש ואיננו, הייתה אישה ואיננה, קיומם התוודע רק במותם, רק משעלה ריח נורא מחרכי התריסים המוגפים, ריח רע שהזדחל מתחת לדלת הבית הנעולה, שקורי עכביש על משקופי הדלת הן העדות היחידה לחיים שהיו ואינם.
213 בני אדם שאיש לא ספר מדי שבוע, שאיש לא מחה על מותם הטרגי, שאיש לא חסם כבישים, לא הניף שלט, לא קשר עצמו בשלשלות של כאב לשערי בית הנבחרים. 213 בני אדם שסיפורם תם ואין מי שיזכור אותם, מי שיפקוד את קברם, במותם כבחייהם, עזובים, נשכחים, גלמודים, 213.
בבואי לכתוב את המאמר התלבטתי והתחבטתי, מה תועלתו, לאן יוביל, מה מטרתו, שוב פריקת תסכול, הבעת כאב, תחושת חוסר אונים או שמא קריאה לפעולה, הפניית אלומת אור על הפינה החשוכה בחיינו, פינת המתים הנשכחים, המתים שאין חפץ בם, המתים, 213.
כמו כתיבתי על דוח העוני, סטטיסטיקות נפגעי תאונות הדרכים, כמו בספירה היומית של הנרצחים בחברה הערבית, כמו מדד האושר, כתבתי גם על הגלמודים הנשכחים, ובמבחן התוצאה למאמריי בנושא מות הגלמודים הנשכחים, לא הייתה השפעה. מאמריי לא חוללו את השינוי המיוחל והראייה הכואבת היא כי ביחס לשנה החולפת נרשמה עלייה של שמונה אחוזים במספר הגלמודים הנשכחים.
ובכל זאת, 213 בני אדם שהיו ואינם ראויים, כל אחד וכולם ביחד, להתייחסות אחרת, שונה, בחייהם ולא רק במותם. שוו בנפשכם אם בכל בית דירות בו חי ערירי, יהיה רק שכן אחד, רק שכנה אחת שידפקו על דלת בית הגלמוד, יאירו לו פנים, ידרשו בשלומו, ישבו עימו לרגעים אחדים, יציעו לו משקה. כמה חיים אפשר להעניק בחמש דקות, כמה אושר ניתן להוסיף ברגע, כמה עננת דאגה אפשר לסלק בדפיקה קלה על דלת בית, כמה חן וחסד אפשר להוסיף בחיוך קטן, במילים אחדות, בטפיחה קלה על שכם, בשאלה אחת: "מה שלומך?" 213 בני אדם היו ואינם, ביכולתנו למנוע את החלל הנשכח הבא.