אז מה הסיפור של הברית האסטרטגית בין ישראל להודו, ולמה זה בהחלט ביג-דיל גם ברמה הגלובלית? קודם כל, עצם העובדה שהודו, המדינה המאוכלסת ביותר בעולם עם כמעט מיליארד וחצי תושבים, רואה בישראל, מדינה של בקושי 10 מיליון, בעלת ברית מרכזית, היא מדהימה בפני עצמה. עבור ההודים, שלהם סכסוך צבאי אלים ומתמשך עם פקיסטן ומתיחות קבועה עם סין, ישראל היא בראש ובראשונה ספקית חשובה ביותר של נשק וטכנולוגיות צבאיות מתקדמות. ישראל מוכרת להודו, ומפתחת ביחד איתה, מערכות הגנה אווירית מתקדמות (ברק 8), טילי נ"ט חדשניים (ספייק) ועוד ועוד דברים שלא על כולם ניתן להרחיב. בנוסף, הודו, באמצעות תאגיד אדאני, היא גם הבעלים המסחריים של 70% מנמל חיפה. השימוש בנמל מפחית כבר היום, במידת מה, את התלות שלה בייצוא סחורות דרך תעלת סואץ, על העלויות והזמן הכרוכים בכך (המצרים גובים בין עשרות אלפי למאות אלפי דולרים עבור מעבר של כל אוניה בתעלה). בעתיד צפוי נמל חיפה לצמצם עוד יותר את התלות הזו - אם וכאשר הסכמי אברהם יתרחבו (על כך מיד). כמו-כן, נמל חיפה אמור לפטור בעתיד את ההודים מהצורך לשוט דרך מיצרי באב אל-מנדב, שמאוימים באופן קבוע על-ידי החות'ים. וזה כבר מחבר אותנו לפן הגלובלי ביחסים בין המדינות: הודו וישראל הן חברות מרכזיות בתוכנית IMEC שמקדם הממשל האמריקני - אותו חזון ליצירת מסדרון ימי-יבשתי לשינוע סחורות מהודו וממדינות המזרח הרחוק לאירופה ולארה"ב. החזון הזה, שמהווה קונטרה לתוכנית המקבילה של סין שמכונה "החגורה והדרך", אמור להפחית בעשרות אחוזים את זמן שינוע הסחורות, ליצור חיבור אנרגטי בין אירופה למזרח התיכון, ולהפחית באופן משמעותי את יוקר המחיה במדינות המערב. כדי שהוא יקרום עור וגידים יש צורך בנורמליזציה עם סעודיה, שתאפשר את החיבור היבשתי, באמצעות מסילת ברזל וכביש מהיר, בין נמלי המפרץ הפרסי לנמלי מזרח הים התיכון, ביניהם נמל חיפה, נמל אשדוד, ומי יודע - אולי גם הנמל של עזה החדשה. חזון IMEC קשור בקשר הדוק לשותפות אסטרטגית-כלכלית מרובעת, שבה חברות לצד ישראל והודו גם איחוד האמירויות וארצות הברית. בשותפות הזו, שמכונה I2U2 ונועדה לפתח פרויקטים ענקיים בתחומי האנרגיה, המים והביטחון התזונתי, כל מדינה מביאה את התרומה הייחודית שלה: ישראל את החדשנות הטכנולוגית והמיקום האסטרטגי; הודו את יכולת הייצור התעשייתית; האמירויות את המימון הפיננסי; וארה"ב את המטרייה האסטרטגית למיזם כולו. בקצרה, היחסים בין הודו לישראל, שמושפעים מאוד מהקשר האישי הקרוב שבין ראשי הממשלה מודי ונתניהו, הם חלק מרכזי ממארג הכוחות הגלובלי החדש שמתהווה בין הגוש בהובלת ארה"ב לגוש בהובלת סין. העובדה שישראל משחקת על אותו מגרש עם מעצמות בסדר הגודל הזה היא כמעט בלתי נתפסת.