ב-2 במרס 2025, ניצן שפירא פרסם בערוץ 12 כתבה שכותרתה: "בלעדי - הקלטות הרמטכ"ל ומפקד פיקוד הדרום: "גבול עזה היה אחרון לטיפול, נכנסתי לתמונה ב-3:00 וזה היה מאוחר". בכותרת המשנה נכתב כדלהלן: "שנה וחמישה חודשים אחרי השבת השחורה, ורגע לפני פרישתם, מדברים הרמטכ"ל הרצי הלוי ומפקד פיקוד הדרום ירון פינקלמן על הכישלון החמור בתולדות המדינה. בשיחות בלעדיות שנחשפו ב"מהדורה המרכזית" נשמעים השניים מודים בהיעדר התרעות מודיעיניות, בכשלים בניהול הקרב ובהערכת חסר של חמאס. הלוי: "אנחנו אחראים - טעינו". להלן דברי הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי: אני כמפקד הצבא, אנחנו כשלנו במתן הגנה על אזרחי ישראל, התושבים שלכם בשמחת תורה תשפ"ד. אני רוצה שתדעו - אני יודע שהרבה אנשים שנרצחו, המילים האחרונות שלהם זה: איפה צה"ל? אני יודע את זה, וזה מאוד מאוד קשה לנו, כל האמירות. אנו מצפים וציפינו מעצמנו למשהו אחר לחלוטין. לא הייתי חושב שדבר כזה יכול לקרות. אנחנו רואים כאן את המספרים, רואים את התוצאות, רואים את המושגים וברור שאם היינו חושבים שיכול לקרות דבר כזה, אני מאוד מאמין שהיינו עושים גם דברים אחרת. אנחנו הסתכלנו על חמאס ככוח צבאי מוגבל, לא ראינו תרחיש של מתקפה רחבה בהפתעה כתרחיש ריאלי, ואם יהיה דבר כזה, הייתה לנו הנחה, אנחנו נקבל על הדבר הזה התרעה מודיעינית. תפיסת ההגנה מול עזה - היינו עם תפיסה שאפשר לייצר מענה הגנתי שנשען על מודיעין, על מכשול ועל הגנה של כוחות. תיאורטית זה נכון. בכמות הבעיות שהיו פה על הגדר והמצב של המודיעין - זה קרס. זה נראה כאילו הבנתי את הבעיה, אבל זה לא נכון. אני רוצה להגיד לכם שכשאני דירגתי את הגבולות אני שמתי את גבול עזה כגבול אחרון לטיפול. הרגשנו שיש לנו שם מכשול תת-קרקעי מאוד איכותי, מערך איסוף שלם הכי מתקדם מכל הגבולות, טופוגרפיה שמאוד עוזרת לנהל את זה, ושמנו ראשון את גבול הצפון שהיה במצב חמור יותר מול חיזבאללה. אבל חשבנו שמצבנו טוב. בשדרות היו לנו יותר מדי כוחות, זה דובר בתקשורת כולם הלכו, ולא דובר בתקשורת ניר עוז. ולניר עוז שלחנו שני כוחות שבדרך נתקלו ונכנסו לקרב אחר ולא הגיעו לשם. תוצאות נוראיות, כמו שאמר לי מישהו בניר עוז, החייל הראשון הגיע אחרי שהמחבל האחרון עזב, שזה הדבר הכי קשה שאנחנו יכולים לשמוע. המודיעין במלחמה הזו יש לו תרומה לכישלון הגדול. היינו רוצים לקבל התרעה מקדימה, היינו רוצים לדעת, זה היה יכול לשנות את המציאות. לא קיבלנו. השאלה המרכזית כאן - האם היינו יכולים להבין את מה שהגיע באותו הלילה אחרת, וכמובן בעקבות זה לקבל החלטות אחרות? יש את עניין הסימים, סימים של סלולר, רואים אותם בליל שישי בערב נדלקים, זה דבר שקרה שנים אחרונה פעם בכמה זמן, פחות או יותר 10-12 פעמים בשנה, אנחנו מכירים את זה, וכשהוא קורה - בודקים, לא אדישים לזה. עוד סימן, אם יש תזוזה של בכירים, גם מול הדבר הזה נעשות בדיקות. אתה רואה כאן סימן בעייתי, ואז אותה אומר בוא נבדוק פה, פה, פה, ופה, נראה אם גם שם אני רואה את זה. בבדיקות האלה מול הסימנים רואים שגרה. הדבר השני - יש הסברים אלטרנטיביים טובים. למשל, אנחנו רואים שחמאס בלחץ מדיבורים בישראל. אגב, השיח המרכזי בחמאס בשבועות לפני הוא הכוונת פיגועים מעזה לאיו"ש, וזה מביא לדיון של הקבינט עם הדרג הביטחוני, שבו אנחנו מדברים שאם ינסו לעשות דבר כזה, אם יקרה דבר כזה אנחנו נלך גם לחיסולים בעזה. עכשיו, הרבה ממה שאנחנו רואים בשבת הזו אנחנו מייחסים לזה שהם יודעים שבראשון יש על זה קבינט ושאולי נרצה אפילו לפניו לעשות עוד חיסול. בעניין הזה אנו רואים מציאות אחת. המערכת המבצעים נדרכת, אני יכול להגיד שגורמי המטה הכללי נכנסים לתמונה, כולל אני, באזור שלוש לפנות בוקר. אני חושב שזה מאוחר מדי. הסימנים הראשונים הגיעו בתשע - תשע וחצי בערב, זה לא מספיק. אני רוצה שתדעו כללית: זה צויר בתקשורת כאילו כל מה שכולם חושבים כל הזמן זה איך לא להעיר את הרמטכ"ל. כל מי שמסתכל על האירוע אומר: זה לא לעכשיו, זה לא למחר. יש כאן משהו לא ברור ומסתכל קדימה. הוא לא התרעתי. מה הכשלים העיקריים? לא הועלה מדרג התרעתי. אני חושב שבחלק מהמקומות הדברים היו מספיק לא ברורים כדי לדרוך את המערכת ולהגיד בואו נהיה יותר חדים, ופה אנחנו טעינו. בעצם מי שמתחקר את תחקיר הלילה אחרי עבודה של חודשיים שם לנו לוח שאומר: תיראו, כשסיימתי לתחקר אחרי חודשיים - זה מה שידענו בלילה, קליק על הכפתור, וזה מה שהיינו יכולים לדעת בלילה. כשאתה מסתכל על שני הדברים האלה, בעיקר על ההבדל ביניהם אתה אומר: אם היה בן אדם אחד שהיה רואה את כל הלוח הזה בלילה. להלן דברי מפקד פיקוד הדרום אלוף ירון פינקלמן: כולם חתרו למגע, היו לנו מקרים חריגים שלא, אגב גם אותם תחקרנו ובדקנו ואנו יודעים להצביע עליהם. אני חושב שזו יממה נוראה בתוצאות שלה, אבל אני חושב שזה מעט, מעט שמעיד על הכלל. עם ישראל, וכוחות הביטחון וצה"ל חתרו למגע, רצו לאש להציל אזרחים. אני רוצה לומר לכן שאני שגיתי במשהו שקשור אליכם, האזרחים. אני חושב שהאופן שבו עסקנו בפינוי שלכם מהישובים, גם במהירות, גם בשיטה וגם ביחס, לא היה מספק ואני רואה בזה שגיאה אישית שלי. הם ניסו להגיע לתל נוף, לבסיס חיל-האוויר בחצרים, לבאר שבע. מצאנו פשוט את המפות עליהם כשהרגנו אותם בתוך השטח. בשבילי, זה לילה לבן, אני ער בו כל הלילה. עושה בו הערכות מצב נושאיות, משתפות. המסקנות שאנחנו מגיעים עליהם אחרי שאנחנו מבררים את הערכת המצב שאני עשיתי אצל הרמטכ"ל, אני לא חוזר עליה, אני מקשה ושואל את גורמי המודיעין, ארבעה גורמים בלתי תלויים, התמונה שנאמרת לי היא ששני דברים מהותיים: האחד, שלא מדובר על משהו בטווח הזמן המיידי, ושהמערך ההתקפי של חמאס, הנוח'בה, נמצא בשגרה. הוא לא נמצא באיזה חירום. זה שתי התמציות של המודיעין שאני מקבל. אגב, ללא קשר, המפקד אחראי על הכל, גם על המודיעין. אנחנו נוקטים במספר פעולות, בדיעבד הן כמובן לא מספקות, אנחנו מחזירים מפקדים לגזרה, לא את כולם, וככה זה פוגש אותנו ב-06:29. זה לא שיחה אחת או שתיים, מדובר על רצף שלם. אנחנו התייחסנו לזה בשיא הרצינות. כמובן עם מסקנות שגויות, אבל בשיא הרצינות. [סימוכין]