אבל התגלית המפתיעה היתה, שהגיבורים האמיתיים של המגילה אינם לא מרדכי או אסתר ולא אחשוורוש או המן הרשע, אלא אחד מסריסי המלך אחשוורוש שהועמד לרשות אסתר המלכה ושמו - הֲתָךְ: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מׇרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה"; האיש האפור לכאורה שנבחר על-ידי אסתר למלא שליחות תיווך דו-צדדית בין המלכה שבארמון ליהודי שישב לפני שער המלך לבוש שק ואפר, הוא האיש שחולל את הטוויסט בעלילה. הרב בן פזי הישווה את דמותו של התך למה שמכונה היום במעמד חלוקת פרסי האוסקר, כ'שחקן המשנה הטוב ביותר': "שחקן המשנה אמור לבצע תפקיד בלתי אפשרי. עליו להיות הטוב ביותר כמספר 2, אבל לא טוב אם תאפיל על השחקן הראשי". אילו חולקו פרסי אוסקר בפרס ומדי, היה זוכה בתואר לא אחר מאשר התך המתווך הדיסקרטי. התך, בלדר הצמרת, הוא נקודת המהפך של פורים: לאחר שלמרדכי נודעה תוכניתו השטנית של המן הרשע "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד"; ולאחר שמרדכי המבועת לנוכח מזימת המן האגגי, קרע בגדיו ולבש שַׂק וָאֵפֶר וזעק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה; ולאחר שבכל מדינות המלך "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים"; ולאחר שאסתר שלמדה מפי נערותיה וסריסיה על מרדכי שלובש שַׂק וָאֵפֶר - היא ביקשה לברר פשר הלבוש המוזר שעטה על עצמו. אך מחמת מחויבותה להסתיר זהותה, היא יכולה הייתה לבטוח רק בנאמנותו של איש סודה וראש לשכתה התך: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מׇרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה". והתך, ראש הלשכה הנאמן, שמע מפי מרדכי את פשר אופנת השַׂק וָאֵפֶר: "וַיַּגֶּד לוֹ מׇרְדֳּכַי אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם". הבלדר המלכותי אף צוייד במיסמכים הנכונים: "וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ, לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר". אסתר, שזהותה הלאומית עודנה בחזקת הסוד הלאומי השמור ביותר: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" - מתבקשת על-ידי מרדכי, באמצעות איש הקשר התך, לחשוף את סודה ו"לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ"; אך אסתר משיבה באמצעות התך כי משימה שכזו הינה בלתי אפשרית אפילו לגבי המלכה: "כׇּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית". אפילו אני, המלכה, אינני יכולה לעזור הפעם.

לבסוף אסתר מתרצה, אבל דורשת מעמה הכנה רוחנית: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים... וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ". עכשיו התך כבר לא מבין כלום. מה זה 'וְצוּמוּ עָלַי'? מה זה צום? שהרי בפרס העתיקה, שמאמינה רק במזל שמנתב גורלו של אדם, אין מושג כזה. מה יועיל צום בעולם שבו המזל חורץ גורלות? והרי הכל נגזר בידי הגורל. אסתר נאלצת לתרגם לפרסית את המילה הבלתי הגיונית הזו באזני התך: צום הוא "אַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ", גם כשעל שולחנך כל מעדני ומשקאות העולם. כאן אנו מגיעים לבסיס הרלגיוזי של הדת הפרסית. הפרסים הם דטרמיניסטים. הם האמינו, אומר הרב בן פזי, שהמזל, הוא שחורץ את גורלו של האדם. לבן אנוש אין שום יכולת לשנות את גזירת הגורל. שום צום לא יועיל. גם לא תפילה, גם לא "שַׂק וָאֵפֶר". אפילו אסתר היהודיה נדבקה בתחילה בארמון המלך בחיידק הפרסי. כשהיא מתבשרת מפי נערותיה שהאיש היהודי הזה, מרדכי, עטה על עצמו שק ואפר, היא מגיבה בתחילה 'בפרסית' מקומית ושולחת לו בגדים מגוהצים "לְהַלְבִּישׁ אֶת מׇרְדֳּכַי". שהרי הפרסים אינם מאמינים בכוחה של תפילה, זעקה, תחנונים... הדת הפרסית היא, אפוא, דת דטרמיניסטית של 'הכל צפוי'. גורלם של בני האדם והאומות הוא בלתי נמנע. אי-אפשר להימלט ממנו, גם לא באמצעות צום, לא בתפילה, לא ב"זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה", וגם לא בלבוש "שַׂק וָאֵפֶר". יש במגילה מספר רמזים לדטרמיניזם הפרסי, התלוי רק בגורל. הבולט שבהם הוא הפור שהטיל המן הרשע: "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל". הכל בממלכת פרס כפוף לגורל. האמונה בנחרצותו של הגורל, אינה מאפשרת לפרסי המאמין להבין ביטוי כמו "וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". הפרסי יכול להבין רק ביטוי כמו 'בעת הזאת': לָמָּה הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת? כי גורלך בעת הזאת שיחק לך. הגורל החליט. רק בחשיבה יהודית, כפי שדייק מרדכי, יש לדברי מרדכי משמעות: את הגעת למלכות דווקא 'לְעֵת כָּזֹאת', למען העת הזאת. לְמָה הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת? בשביל מה? - כדי להציל את עמך ומולדתך. 8. את כל זה מספרת המגילה. גם שהפרסית העתיקה לא מכירה במילה 'צוּמוּ'. צריך רק לקרוא. וואו. פורים שמח.