נושאת המטוסים ג'רלד פורד (USS Gerald R. Ford), יהלום הכתר של הצי האמריקני שעלותה נאמדת ב-13.3 מיליארד דולר, אינה מוצבת סמוך לחופי אירן אלא מול חופי ישראל. כלי השיט הגדול ביותר שנבנה אי-פעם התמקם מול חיפה, בשעה שנושאת המטוסים לינקולן נמצאת בים הערבי, במרחק של כ-850 קילומטרים מחופי אירן, כשהיא ערוכה לפעולות התקפיות.
הצבת שתי נושאות המטוסים משקפת ארכיטקטורה אסטרטגית חדשה המחלקת את המשימות בין התקפה להגנה. בעוד הלינקולן מתפקדת כ"חרב" המוכנה לשגר חבילות תקיפה למרחב האווירי האירני בתוך שעות, הפורד משמשת כ"מגן". מערכות ההגנה מפני טילים (Aegis) שעל סיפונה יוצרות מטריה מעל מרכזי האוכלוסייה בישראל נגד פעולות תגמול שצפויות להגיע לאחר תקיפה אמריקנית.
שינוי הדוקטרינה האמריקני, המפצל את כוח המשימה להגנה ולהתקפה בו-זמנית, לא נראה בזירה מאז המערכה באוקיינוס השקט בשנת 1945. המיקום של הפורד חושף רובד עמוק יותר מטקטיקה צבאית; כל טיל או כטב"ם אירני שישוגר לעבר תל אביב או חיפה ייאלץ לעבור דרך המעטפת ההגנתית של קבוצת התקיפה האמריקנית. משמעות הדבר היא שאירן לא תוכל להגיב נגד ישראל מבלי לפגוע בנכסים ימיים של ארצות הברית.
הצבת הפורד במיקום זה נועדה להבטיח שכל תגובה אירנית לתקיפה אמריקנית תהפוך באופן אוטומטי להתקפה על כוחות אמריקניים. מהלך זה מסיר את הצורך בהחלטות פוליטיות נוספות ומפעיל את מלוא העוצמה הצבאית של ארצות הברית תחת הכותרת של הגנה עצמית. המיקום של נושאת המטוסים אינו נועד למנוע הסלמה, אלא להבטיח שאם זו תגיע, היא תתרחש בתנאים שיהפכו איפוק אמריקני לבלתי אפשרי פוליטית ואת השתתפות בעלות הברית לבלתי נמנעת.
הצבת נכס אסטרטגי יקר כל כך בנתיב האש של האויב מעידה על כוונה ברורה שכל ירי מצד אירן יגרור תגובה רחבה. הפורד משמשת כפוליסת ביטוח להסלמה, המבטיחה כי גם אם המערכה תתמשך מעבר למתוכנן או שהתחמושת תתמעט, התגובה האירנית תייצר את התמיכה הפוליטית שוושינגטון אינה יכולה להשיג לבדה.