רבים שואלים היום שאלה לגיטימית: אם מבצע "עם כלביא" היה הצלחה מסחררת, מדוע יש צורך במבצע נוסף כשבעה חודשים אחריו?
התשובה היא שבמבצע "עם כלביא" תקפה ישראל שלושה מערכים שונים של האירנים, ותמונת שימור ההישג אינה זהה לגבי שלושתם.
1. תוכנית הגרעין: זו הייתה המטרה הראשית וכאן המצב טוב. אירן הוסגה לאחור באופן משמעותי ולא הצליחה עד עכשיו לבצע שיקום יכולות של ממש. מנגד, כן אותרו נסיונות ראשוניים לתחילת שיקום, ואותם יש לגדוע באיבם.
2. מערך הנ"מ האסטרטגי: גם כאן המצב טוב וההישג, במידה רבה, בתוקף. ב"עם כלביא" ישראל מחקה כמעט לגמרי את היכולות של סוללות הנ"מ ארוכות הטווח כגון S-300 והגרסה האירנית שמבוססת עליו (Bavar-373). אירן הצליחה לשמר חלק מהנ"מ הטקטי, לטווחים הקצרים יותר, אך כפי שניתן להתרשם מהשעות הראשונות למבצע הנוכחי, המרחב האווירי שלה נותר פרוץ:
3. תוכנית הטילים הבליסטיים: כאן ההישג מ"עם כלביא" נמחק כמעט לגמרי. אירן, במאמץ לאומי ובסיוע סיני, הצליחה לחזור פחות או יותר למספר המשגרים, מספר הטילים וקצב הייצור שהיו לה לפני המבצע הקודם.
2. עם זאת, צריך לומר שמלכתחילה ההערכה בישראל הייתה שההישג לגבי הטילים הבליסטיים יחזיק מעמד בין חצי שנה לשנה. בנוסף, חלק גדול מהטילים החדשים שאירן ייצרה מתבסס על דלק נוזלי. בניגוד לטילי דלק מוצק שניתן להכין לשיגור מהר מאוד, את הטילים הללו יש לתדלק כאשר הם על המשגר - פעולה שלוקחת זמן ארוך ומאפשרת לחיל-האוויר "חלון השמדה" ממושך יותר, וסיכול של יותר טילים על הקרקע.
כמו-כן - וזו אינה נקודה שולית כלל וכלל - המבצע הנוכחי כולל מטרה שאפתנית מאוד שלא הייתה חלק מ"עם כלביא": הפלת המשטר האירני, בשיתוף פעולה עם ארה"ב. עדיין מוקדם לומר אם המטרה הזו תושג, אבל בהנחה שמדובר ביעד ישים הוא בהחלט מצדיק יציאה למלחמה נוספת.