אירן הודיעה על סגירת מצר הורמוז, נתיב שיט קריטי שדרכו עוברים מדי יום כ-20 מיליון חביות נפט ו-15% מאספקת הגז הטבעי המונזל בעולם. בהודעה ששידר חיל-הים של משמרות המהפכה ברשתות הקשר (יום שבת, 28.02.26), הובהר כי לא תותר תנועת כלי שיט במצר שרוחבו בנקודה הצרה ביותר עומד על 21 מייל בלבד. השווקים הגיבו במהירות ומחיר חבית נפט מסוג ברנט זינק ל-120 דולר, תוך חשש כבד כי פגיעה במכלית או מיקוש הנתיב יקפיצו את המחירים ל-200 דולר ויביאו לשיתוק התעשיה בסין ובאירופה. המהלך האירני אינו מגיע מעמדת כוח, אלא כנשק כלכלי אחרון של משטר שאיבד את מערכות ההגנה האווירית שלו, את בכירי הגנרלים שלו, ואולי אף את המנהיג העליון. לאחר שטיליו יורטו מעל שש מדינות, טהרן משתמשת במיקומה הגאוגרפי כקלף אחרון מול הקהילה הבינלאומית. מדובר בסיכון גבוה במיוחד, שכן חסימה בפועל של המצרים עשויה להוות עילה למבצע צבאי אמריקני נרחב שישמיד את הכוח הימי של משמרות המהפכה בתוך זמן קצר. הצי החמישי של ארה"ב, שבסיסו בבחריין, וקבוצת התקיפה של נושאת המטוסים אברהם לינקולן הנמצאת במפרץ עומאן, ערוכים להתערבות מיידית. משחתות אמריקניות המצוידות בטילי טומהוק מסוגלות לנטרל את סוללות החוף והצוללות האירניות בתוך פחות מ-48 שעות. נראה כי ההודעה האירנית היא בבחינת "מכתב התאבדות" המנוסח כאיום, שכן ארה"ב אינה צפויה לנהל משא-ומתן על חופש השיט, אלא לפעול בכוח צבאי לפתיחת המצרים. ההערכה בשווקים היא כי אירן אינה סוגרת את המצר למעשה, אלא מאתגרת את ארה"ב לפתוח אותו בכוח. סוחרים ואנשי מקצוע בתחום האנרגיה מבינים כי סופו של האירוע לא יהיה בהסכם מדיני, אלא בהריסות של כלי שיט אירניים על קרקעית הים ובחידוש זרימת הנפט הגולמי בתוך זמן קצר. השורה התחתונה נותרת תלויה ביכולת ההרתעה האמריקנית ובתגובה הצבאית המיידית שתבטיח את המשך תפקודו של "מערכת כלי הדם" של הציוויליזציה התעשייתית. התפתחות זו מעמידה את הכלכלה העולמית בנקודת מבחן קריטית, כאשר כל הסלמה נוספת עלולה להוביל למיתון גלובלי עמוק. המבט מופנה כעת אל הבית הלבן ואל מפקדת הצי בבחריין, שם יוכרע האם האיום האירני יתממש או ייבלם בכוח הזרוע.