אירן, במה שנראה כצעד נואש, ולראשונה אי-פעם באופן מלא, מאיימת וגם מורה על סגירת מצר הורמוז ומנתקת הלכה למעשה את יכולת הייצוא של סעודיה (באופן משמעותי) כווית, בחריין, האמירויות וקטר. האמריקנים מצידם מכריזים על האזור "אזור מלחמה". כ-21 מיליון חביות נפט ונגזרותיו עוברים כל יום במצר הורמוז, עורק הנפט של הכלכלה העולמית. אירן מאיימת להשתמש בנשק הזה מאז ומתמיד - מלחמת אירן עירק (קרב המיכליות), משבר הסנקציות על תוכנית הגרעין ולאחרונה גם אחרי הפצצת מתקני הגרעין. היא מעולם לא סגרה אותם בפועל, לא כי חטפה פיק ברכיים, אלא כי הסגירה פוגעת בה לא פחות. לכן, המהלך הנוכחי מעיד על נואשות המשטר בטהרן, הפועל תחת העיקרון של "תמות נפשי עם פלשתים", לפחות במישור הכלכלי. הבעיה היא שאין צורך בכוח צבאי גדול כדי לסגור את המצרים. מספיק לאיים, כפי שעושים החות'ים, ואף חברת ביטוח לא תיקח את הסיכון עד שהאמריקנים יאבטחו את המצר. האירנים התכוננו מראש וכבר שותלים ידיעות על מיקוש באזורי המצר, מה שגורם לרוב הספינות שהיו באזור להתרחק. עכשיו נפתח קרב נגד השעון. מחיר הנפט צפוי לקפוץ ורק פתיחת המצר לתנועה תפתור את המשבר הזה. האמריקנים, הרגישים מאוד למחירי האנרגיה העולמית, עשויים להידחק לפעולה צבאית קצרה וממוקדת. כל עוד המצר יישאר סגור, יעלה מפלס הלחץ אצל המדינות השכנות להתערב צבאית באירן ואצל ארה"ב לפתור את המשבר במהרה. התפתחות המשבר תלויה כעת ביכולת ההרתעה האמריקנית אל מול נכונות המשטר בטהרן להמר על כל הקופה. המשך החסימה עלול להוביל לזעזוע חסר תקדים בכלכלה הגלובלית, מה שיחייב מעורבות בינלאומית רחבה לייצוב הנתיב הימי הקריטי.