לפני זמן קצר קניתי רדיו קטן, חדש אבל ישן .טרנזיסטור. ביצעתי ניסוי כפתורים. נדלק היטב, נכבה כנ"ל. אפשר להעביר תחנות ללא כל קושי. בכרית זרת. ניסיתי להאזין לו במרחב הביתי המוגן. הקליטה טובה. אין בעיות. התלבטתי. האם אני מקדם פני רעה? מקדים את המאוחר? נערך לו? אם רדיו- האם לא מתבקש להצטייד גם ב"שישיות" מים, בקופסאות שימורים, במזונות יבשים, שחיי המדף שלהם ארוכים מספיק להישמר אכילים בתוחלת מלחמה סבירה, שניתן לאמוד אותה בשבועות אחדים.
האם יש במרחב הביתי די חומרי קריאה? כן. ומזכרות. ופתקי אהבה דקים שמסגרנו. דברי טעם חכמים של הנכדים. תמונת נוף מרגיעה, פרי מכחוליה העדינים של ציירת חובבת, אשר הפליאה להטעים את טעמו הקסום של הטבע.
חשבתי על אנשים שוויתרו מדעת, מרצון חופשי, על הצבת מכשיר טלוויזיה בביתם. מתברר שאפשר להיות מעודכנים גם בלי להתעדכן באופן תזזיתי, כפייתי, בערוצים אשר אינם מפסיקים אף לרגע את שידוריהם ( להוציא הפסקות לפרסומות). אולי נכון להעדיף את אופן ההתנהלות של אחד החברים הטובים שלנו? להמשיך בשגרת חיים, לא לשנות בה דבר. לא את לוח הזמנים. לא את מלאי המצרכים. לא את התוכניות השונות, להניח כי מה שיהיה - יהיה. סה לה וי.
היום ניסיתי שוב להאזין למכשיר הרדיו הקטן. שמעתי שפה זרה. האם אלה הם שידורי המהפכה? לא רכשתי את הטרנזיסטור כדי להיבהל. סרקתי את התחנות השונות. למדתי על פה את תדריהן של התחנות המועדפות. אני ערוך לשמוע את נחמן שי אומר "תשתו מים", כמו במלחמת המפרץ הרחוקה.
אני מתרגל איך לא להיכנס לפאניקה מצד אחד ואיך להיכנס לפרופורציות מצד שני. אולי מדובר באותו צד עם כניסה ויציאה. ויש קסם נעים ברדיו הקטן. טעם של פעם. כשהייתי ילד, פרצה מלחמת סיני. הבהילו אותנו למקלט, אף שהמלחמה התחוללה הרחק. אני זוכר שבכל שעה עגולה היסו אותנו המבוגרים, כדי שיוכלו להאזין לחדשות ששודרו ברדיו טרנזיסטור.
כשהייתי נער לקיתי בצהבת. היא תקפה אותי לפתע פתאום. ואני חשבתי שזו בכלל מחלת ילדות. כאשר כיבו את האורות במה שכונה בשעתו בקיבוץ "חדרי חולים", שם טיפלו בי במסירות מרגשת, הייתי מכניס מתחת לשמיכה את הרדיו הקטן שהיה בביתנו ומאזין לשירים. הם הרגיעו אותי ובמובן מסוים האיצו את החלמתי. כאשר סוערות במקומותינו רוחות מלחמה, הופך בעיני הרדיו הישן, הקטן, לאחד מסמליה. יש בו, בה במידה, משהו מפחיד ומשהו מרגיע.
בכל מקרה (נקווה שיהיה טוב) ברגע שהרדיו מונח זה מכבר על מדף במרחב הביתי המוגן, אני מרגיש שאני ערוך מספיק, אולי אף ערוך היטב. אם לא יהיו הפרעות קליטה ואם לא יופסקו השידורים, יש סיכוי סביר בהחלט שגם במקרה קיצון אצליח לקלוט לפחות תחנה אחת, אולי זרה, לועזית, ומתוך בליל מלים, אשר, כצפוי וכמשוער, לא אבין אף לא אחת מהן, אם אמתין בסבלנות, ודאי יפציע בני סבתי ויתרגם את הדברים באופן מרגיע.