חוקר ארה"ב, אלדד שביט: הנשיא
דונלד טראמפ יידרש בימים הקרובים להכריע בין "סגירת תיק" מהירה לבין המשך הסלמה שתכפה מערכה מתגלגלת. הוא ירצה להציג הישג קצר וברור, וחיסולו של עלי חמינאי יכול לספק לו את תמונת הניצחון. עמדתו תושפע מהיקף הפגיעה ביכולות אירן, תגובת טהרן (מחיר לאמריקנים/בעלות ברית), עמדת הקונגרס ולחץ MAGA נגד הסתבכות.
שלושה תרחישים: יציאה מהירה עם אולטימטום; הרחבת תקיפות עד שינוי התנהגות/משטר; או חזרה למו"מ מעמדת כוח. המעורבות הישראלית נתפסת בארה"ב כזרז ותיאום מבצעי, אך אצל מבקרים גם כגורם ש"גרר" את וושינגטון.
חוקרת חיזבאללה, אורנה מזרחי: המתקפה המשולבת, שכללה גם מכת פתיחה נגד יעדי חיזבאללה בלבנון, מייצרת דילמה גורלית לארגון. הימנעותו עד כה מלהצטרף לפטרוניתו, משקפת את עומק חולשתו ואת עוצמת הלחצים המופעלים עליו: הפעילות הצבאית מצד ישראל והלחץ המדיני, בעיקר מצד ארה"ב, המועבר אליו דרך ההנהגה הלבנונית, שתובעת יחד עם קבוצות רחבות בציבור שלא יערב את לבנון.
הנהגת הארגון, המתלבטת באשר למהלכיה בהמשך, נמנעת לפי שעה מלהתייחס בפומבי להתפתחויות והסתפקה בהודעת תמיכה באירן של מחלקת ההסברה. לאור זאת, ההערכה היא, כי חיזבאללה יימנע מליזום מהלך נגד ישראל גם בהמשך, אך לא ניתן לשלול זאת לחלוטין.
חוקר מדינות המפרץ, יואל גוז'נסקי: מדינות המפרץ פעלו עד כה בניסיון להישאר ככל האפשר מחוץ לעימות, משום שהן משלמות מחיר ומשום שהן לא היו בטוחות באשר ליעד האמריקני - האם טראמפ ילך עד הסוף להפלת המשטר האירני? וגם כעת הן אינן בטוחות שכך יהיה. הגברת הירי האירני לשטחן, גם מעבר למטרות "אמריקניות", יאלץ אותן לנטוש את דימויי הניטרליות, אך ישאיר אותן עם אופציות תגובה מוגבלות ויעמיד אותן בפני דילמות.
חוקרת סוריה, כרמית ולנסי: סוריה אינה מעורבת באופן ישיר, אך בפועל מהווה מרחב יירוט ומעבר לכלי טיס ישראלים ואמריקניים, כפי שהיה ב"עם כלביא". אפשר להעריך שכעת יש תיאום והסכמה ברורים יותר מול ישראל וארה"ב המאפשרים לפעול מהמרחב האווירי הסורי. עבור אחמד א-שרע, זו הזדמנות להבהיר את נכסיותו לציר הסוני-אזורי (ולכן הבעת התמיכה במדינות המפרץ וגינוי התקיפות האירניות); להצדיק את התמיכה האמריקנית בו - ואפשר שגם לשגר איתות לישראל על פוטנציאל השת"פ בין המדינות.
בערי סוריה נרשמו חגיגות עם היוודע מותו של חמינאי, שנתפס כאחראי על ההרג והסבל הסורי במלחמת האזרחים. זהו רגע טעון מבחינה סמלית, המקושר לשחרורה של סוריה הן משלטונו של
בשאר אסד והן מהציר האירני.
חוקר ירדן, אופיר וינטר: ביום הראשון למלחמה מצאה עצמה ירדן בין הפטיש לסדן: בשטחה נרשמו עשרות נפילות של יירוטים, חלקם של טילים ששוגרו לבסיס חיל-האוויר מופק אל-סלטי, ללא נפגעים בנפש. לצד גינויים לאירן, רבת עמון מדגישה כי אינה צד בלחימה וכי היירוטים נועדו להגן על ריבונותה וביטחון אזרחיה ולא לשרת אינטרסים ישראלים או אמריקניים. במקביל שוררת ספקנות שהמלחמה תפיל את המשטר בטהרן, נוכח נחישותו לשמר את שלטונו ובהיעדר אסטרטגיה ברורה מעבר להישענות על העם האירני, והחשש מתמקד בעיקר במחיר הכלכלי והביטחוני לירדן ולאזור.