כולם שואלים מה השתנה בין 7 באוקטובר ל-28 בפברואר. מוכנות. החלטות. הנהגה. אחריות. אבל אולי השאלה העמוקה באמת איננה מה השתנה למעלה אלא מה השתנה בתוכנו. ב-7 באוקטובר נחשפנו לשבר, ב-28 בפברואר התפכחנו והפער הזה, בין תמימות להתפכחות, הוא אולי השינוי האמיתי.
אנחנו רגילים למדוד מדינה דרך הצבא, דרך הממשלה, דרך מי שעומד בראשה, אבל מדינה היא גם תרבות ותרבות לא נקבעת רק בחדרי קבינט, אלא בסלון, ברשתות, בשיחה בין שכנים. היום הזה של ההתקפה המשולבת של ישראל וארצות-הברית, איננו רק אירוע צבאי הוא רגע תודעתי.
כשם שב-7 באוקטובר התעוררנו לשבר וכשם שב-28 בפברואר התעוררנו להתפכחות מראה אחרת. לא מראה של חולשה - אלא של כוח המחשבה. אך מחשבה נכונה היא לא רק ביטחון היא גם אחריות. כאשר מדינה פועלת יחד עם ארצות-הברית, העולם מביט, השמיים רועמים והכותרות רצות. אנחנו, האזרחים, חווים דבר כפול - מצד אחד תחושת עוצמה, יש גב, יש ברית, יש יכולת לפעול. הפעם איננו מופתעים, הפעם אנחנו יוזמים.
מצד שני - רעד עמוק יותר. הבנה שמדינה שמפעילה כוח נכנסת גם לשדה מוסרי כבד שהבחירות שלה אינן רק טקטיות אלא ערכיות ושהמחיר תמיד איננו רק צבאי, אלא גם נפשי, אזרחי, דורי קיומי. לכן אסור לנו לקשור מאבק ביטחוני לחג דתי, לאמונה משיחית או לנרטיב דתי כלשהו - לא שלנו ולא של אחרים. אין לכרוך מלחמה בתודעה דתית, ואין להפוך סכסוך מדיני למאבק אמונה.
מלחמות מתנהלות בין מדינות, לא בין אמונות. זהות דתית איננה יעד צבאי, ואמונה איננה אויב או חבר. כפייה דתית, מכל סוג, אינה יכולה להיות שפתה של מדיניות אחראית. היום הזה מזמין אותנו לשאול, האם אנו יודעים להבחין בין כוח שמגן על חיים לבין כוח שמגן על אגו של מנהיגים? האם הבריתות שלנו הן רק אסטרטגיות או גם בריתות של ערכים? התקפה משולבת איננה רק מהלך ביטחוני היא גם אמירה לעולם, מי אנחנו, עם מי אנחנו, ובאיזו שפה אנחנו מדברים, שפת נקמה, או שפת אחריות.
אולי התשובה מתחילה דווקא בפשטות הברורה מאליה שכל אחד יחיה על-פי אמונתו, בלי לכפות אותה על זולתו, אך יישא באחריות ויתרום את חלקו למדינה שבה הוא חי. כי מדינה איננה רק מוסדות, צבא והחלטות ממשלה. מדינה היא מרקם אנושי עדין, וכששומרים על המרקם הזה שומרים גם על היכולת שלנו להתקיים כאן יחד בלי כפייה בלי עליונות ועם אחריות משותפת. כי השאלה איננה רק מה עשתה המדינה היום, השאלה האמיתית היא מי נהיה אנחנו מחר בעקבותיה.