חיסולו של מנהיגה הרוחני של אירן, עלי חמינאי, התרחש לפני יומיים בלבד והותיר את כולנו מופעמים ונרגשים. אירוע מכונן זה הינו אבן דרך היסטורית והוא תיקון היסטורי מקביל למה שהתרחש ב-20 ביולי 1944. באותו יום, בתוך צריף עץ אפלולי במזרח פרוסיה, הונח תיק עור שתכולתו הייתה אמורה לגאול את העולם מייסוריו. לו היה המטען של קלאוס פון שטאופנברג מכלה את חייו של היטלר באותו צהריים, מיליוני בני אדם, יהודים באושוויץ, חיילים בחזיתות וילדים בערים החרבות, היו זוכים לראות אור יום. אך התיק הוזז, היטלר שרד, והעולם צלל לעשרה חודשים נוספים של גיהנום עלי אדמות. ייתכן שניתן היה למנוע את מותם של לפחות
חמישה מיליון בני אדם שמתו בעשרת החודשים הבאים.
בתולדות האנושות קיימים רגעים שבהם ההיסטוריה כולה עוצרת את נשימתה, ממתינה להכרעה של גרם אחד של תעוזה. שמונים ושתיים שנים חלפו. ההיסטוריה, שנוטה לעיתים להתאכזר לקוראיה כשהיא חוזרת על עצמה, הגיעה לרגע התיקון שלה. מבצע "שאגת הארי", שבו חוסל עלי חמינאי בלב טהרן, אינו רק הישג צבאי כביר שעוד ילמד בבתי הספר הצבאיים וירשם בדפי ההיסטוריה כאבן דרך. זהו הדהוד מאוחר לצדק שנעדר מאותה "מאורת זאב" ב-1944. היכן ששטאופנברג נכשל בגלל יד המקרה, מדינת ישראל הצליחה בזכות נחישות בלתי מתפשרת ותעוזה שאינה יודעת גבול. לקחנו את גורלנו בידנו. הוכחנו שאנו יכולים להכתיב את האירועים ולשלוט בהם עם המון תעוזה. עם ישראל חי.
חיסולו של חמינאי הוא הרבה מעבר לנפילתו של עריץ. זוהי קריסתו המערכתית של "ציר הרשע" המודרני. בדיוק כפי שמותו של הפיהרר ב-1944 היה מנתק את זרועות ה-SS והגסטאפו ממקור חיותן, כך החיסול בטהרן גודע את הקשר האידיאולוגי והמבצעי בין המפקדה באירן לבין שלוחות הטרור בלבנון, בעזה ובתימן. ללא ה"ראש", הגוף המפלצתי של הטרור האזורי נותר שרוי בכאוס, אבוד במבוכי הירושה והפחד.
התעוזה שהפגינו מתכנני ומבצעי "שאגת הארי" מלמדת את העולם שיעור שמנהיגי אירופה נטו לשכוח. רשע אבסולוטי לא מוכנע בהכלה, אלא בהכרעה. מיליוני האנשים שחייהם נחסכו היום, אלו שהיו אמורים למות במלחמה אזורית כוללת, בשיגורי טילים אכזריים או בטרור גרעיני, חבים את חייהם לאותה תעוזה. הם הניצולים של המלחמה האחרת שהייתה מתרחשת אילמלא חמינאי היה נותר בחיים.
אנחנו עומדים היום בפתחו של מזרח תיכון חדש, לא כסיסמה, אלא כמציאות שנכתבה בדם ובאומץ לב. ב-20 ביולי 1944 העולם בכה על החמצה שעלתה במיליוני קורבנות. היום, מול חורבות הבונקר בטהרן, אנחנו יכולים לומר בקומה זקופה כי החוכמה והתעוזה ניצחו. הצדק נעשה. ההיסטוריה בחרה בחיים. עוד נכונים לנו ימים קשים של מלחמה אך מדובר רק בשעון חול. אנו עדים לגסיסתו של ציר הרשע. הוא סופר את ימיו לאחור והוא על זמן שאול.