ישראל נמצאת בעיצומו של מהלך היסטורי שמשנה סדרי עולם תחת הנהגתו ומנהיגותו של מגדולי מובילי העם היהודי לדורותיו, רה"ם בנימין נתניהו. בשיטתיות קרה ודיוק כירורגי, צה"ל וכוחות הביטחון פירקו את הנהגות הטרור בכל רחבי המזרח התיכון. מי שחשב שיוכל להקיף את ישראל ב"טבעת אש" של שליחים (Proxies), מוצא את עצמו כיום חשוף, ללא מפקדים וללא הרתעה. אך כדי להבין את עומק הטלטלה, יש לצלול למבנה הכוח הייחודי של אירן - "ראש הנחש" - המפוצל בין שני גופים צבאיים נפרדים בעלי תפקידים מנוגדים בתכלית.
המדינה שבתוך המדינה: משמרות המהפכה (IRGC)
מרכז הכובד של האיום הוא משמרות המהפכה האיסלאמית (Islamic Revolutionary Guard Corps - IRGC). זהו אינו צבא רגיל, אלא זרוע אידיאולוגית ופוליטית שהוקמה במטרה מוצהרת: הגנה על המהפכה ועל שלטון חכם הדת (Supreme Leader) מפני איומים פנימיים וחיצוניים. ה-IRGC מונה כ-210,000 חיילים בשירות פעיל, אך כוחו חורג בהרבה ממספר הרובים שלו:
- כוח קודס (Quds Force): יחידת העילית המונה כ-5,000 עד 15,000 לוחמים. זהו הגוף האחראי על פעילות מחוץ לגבולות אירן, המאמן ומממן את חיזבאללה, חמאס והחות'ים. כיום, כשהנהגות הארגונים הללו חוסלו, ה-IRGC הפך לראש ללא גוף.
- הבסיג' (Basij): מיליציה עממית המונה כ-450,000 פעילים. תפקידם העיקרי הוא שיטור פנימי ודיכוי מהומות - הכוח שמתעמת עם הצעירים האירנים ברחובות.
המגן הקלאסי: הצבא הסדיר (Artesh)
אל מול המשמרות ניצב הארטש (Artesh) - הצבא הסדיר המונה כ-400,000 חיילים. בשל חשש המשטר מהפיכה צבאית, הוא סובל מהזנחה תקציבית וציוד מיושן לעומת ה-IRGC, המחזיק בשליטה בלעדית על מערך הטילים הבליסטיים (Ballistic Missiles) ותוכנית הגרעין.
לקראת מזרח תיכון חדש
המציאות הנוכחית מצביעה על כך שזרועות התמנון של אירן נקטעו. ללא הנהגה אפקטיבית, כוחו של ה-IRGC להקרין עוצמה אזורית נחלש דרמטית. יתרה מכך, אחוז ניכר מאוכלוסיית אירן כיום נולד לאחר המהפכה. דור זה מביט בערגה על הפריחה הכלכלית באיחוד האמירויות (UAE) ובערב הסעודית (Saudi Arabia).
ההיחלשות המבצעית של אירן מסירה את האיום מעל ראשן של מדינות המפרץ. כאשר ערב הסעודית תרגיש שאין לה עוד ממה לחשוש, הדרך להסכם שלום היסטורי עם ישראל תהיה קצרה מתמיד. המזרח התיכון החדש אינו עוד חזון רחוק - הוא מתהווה לנגד עינינו, מבוסס על ריאליזם פוליטי ושגשוג כלכלי משותף.