קשה להתעלם מהעובדה שהנס הגדול של פורים ניתן ליהודים בכוס חד-פעמית, ולצערנו רבים, רבים מדי מבני עמנו מצאו עצמם מושפלים ונטבחים במיתות שונות ומשונות בידי עריצים וצוררים מהבבלים ועד לנאצים לכל אורך הגלות. את תמצית מהותה של הגלות מקפל זאב ז׳בוטינסקי בכמה שורות הנועלות את התרגום הרוסי של עיר ההריגה לביאליק: "בעיר ההיא ראיתי תוך סחי פיסה אחת מגויל תורה קרוע. ניערתי בזהירות מקלף נצחי את האבק שבו היה זרוע; ושם כתוב בארץ נוכריה רק שתי מילים מספר עם הנצח. בשתי מילים הללו חבויה היסטוריה של כל פרעות הרצח". סיפור המגילה הוא פרודיה על מצבו של היהודי בגולה, מצב של פור מתמיד. בגולה חייו של יהודי הם הגרלה, תלויים על בלימה, נתונים לחסדיהם של שליטים שוטים שאינם מסוגלים למשול בחמתם ובארמונם, ואלה ברצונם יחיו וברצונם ימיתו. היהודי בגולה נוטה לעטות עליו תחפושות במטרה להתקבל בחברה שבה הוא חי. הדסה הופכת לאסתר, שם פרסי שמקורו באלה עשתר, ובן לשושלת שאול מכונה מרדכי על שם האל מורדוך. אסתר ומרדכי חיים את חיי החברה הגבוהה בבירת פרס, ממש כמו היהודים במערב אירופה שלפני השואה. חשבו לרגע על ולטר רתנאו שהיה כעשור לפני השואה לא פחות משר החוץ של גרמניה. סופו המר של רתנאו, שנרצח בשנת 1922, בישר את סופה של יהדות אירופה כולה. יהודי שושן, כמו יהודי אירופה, נהנו ממנעמי הגולה עד שקוביות הפור התגלגלו כנגדם, ואז כל שנותר היה להתחנן בפני המלך שיצילם: ואת כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה. ללא מולדת כל שנותר הוא ללבוש שק ואפר ולהתחנן. ללא מולדת היהודים הם כאבק פורח שההיסטוריה מסיעה אותו כרצונה. לא במקרה נסמכה שבת זכור לפורים ומטרתה להזכיר לנו את הסכנה האורבת בחיי הגלות שבהם יד המקרה, אשר קרך, שולטת בגורלנו ולא אנחנו. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים". בשבת האחרונה התלכדו יחד העבר הרחוק, העבר הקרוב וההווה. העבר הרחוק - "זכור את אשר עשה לך עמלק בצאתכם ממצרים..." העבר הקרוב (במונחי היסטוריה יהודית) - 106 שנים לקרב תל חי ביום י"א באדר, הקרב הראשון של לוחמים יהודים, שלא במסגרת צבא זר, על אדמת ישראל מאז מרד בר כוכבא. וההווה - מהלומת הפתיחה האדירה של מבצע שאגת הארי. נהמת הארי השואג בתל חי הגיעה גם עד לבירת פרס בדמותם של מטוסי קרב כחול לבן שיצאו להכות באויב שביקש, ממש כמו המן בן המדתא האגגי מזרע עמלק, "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן וטף". הלקח ההיסטורי של המגילה נלמד, והוא נלמד בדרך הקשה. במשך שנים ארוכות נמלטנו מזהותנו היהודית, גמגמנו באשר לזכותנו על הארץ, ברחנו מן המלחמות והמלחמות רדפו אחרינו: גמגמנו מול אשף באוסלו וקצרנו פורענות איומה, ברחנו מלבנון וקיבלנו את מלחמת לבנון השנייה, החרבנו את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה וקיבלנו אסון וחורבן. נמלטנו מזהותנו וממהותנו. היינו בגלות בארצנו. המשך המגמה הזו עלול היה להוביל לגלות פיזית נוספת. אולם חרף האירועים הקשים והקורבנות הכבדים, וחרף התבוסתנות ואווירת הנכאים שביקשו להשליט על העם חבורת צמחי המים ועדת המקוננים, עם ישראל בחר לקום מתוך השבר, להתעורר ולזקוף קומה. עם ישראל, על מפקדיו ומנהיגיו ובראשם רה"מ בנימין נתניהו, בחר כמו מרדכי היהודי שלא לכרוע ולא להשתחוות. תם עידן הנסיגות, ההבלגות וההכלות. בחרנו לזכור מאין באנו, לזכור את אשר עשה לנו עמלק בשבעה באוקטובר, ולצאת למלחמת חורמה בכוחות האופל שקמו עלינו לכלותנו. שנזכה להתמיד בדרך הזו, בדרך הנאמנה לנצח ישראל שלא ישקר. ישמור ה׳ את כל חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו. חג פורים בטוח ושמח לכל בית ישראל.