המיכליות הנושאות גז טבעי נוזלי (LNG) באוקיינוס ההודי, שהיו בדרכן מקטר לטרמינלים באירופה, משנות כעת את מסלולן לעבר אסיה. לא מדובר בצו צבאי או בסנקציות, אלא בחישוב כלכלי פשוט של בעלי הספינות: חברה יפנית הציעה ארבעה דולרים יותר לכל מיליון BTU מהקונה הגרמני בחוזה המקורי.
במרץ 2 (יום ב', 02.03.26) פגעו כטב"מים אירניים במתקני "קטר אנרג'י" בראס לאפן ובמיסאיד. קטר הכריזה על כוח עליון (Force Majeure), ויצואנית ה-LNG הגדולה בעולם הוחשכה. עשרים אחוזים מאספקת הגז הטבעי הנוזלי של כדור-הארץ נעלמו מהשוק בצהריים אחד.
אירופה מקבלת כ-12 אחוזים מהגז שלה מקטר. פרויקט נורד סטרים מושבת מאז ספטמבר 2022, והיבשת תלויה כעת כמעט לחלוטין ב-LNG המובל בים לחימום בתים, ייצור חשמל והזנת התעשיה הכימית. הספינות הללו מפליגות כעת לעבר מי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר.
אסיה היא המשלמת. סין, יפן, קוריאה הדרומית והודו סופגות יחד בין 80 ל-85 אחוזים מה-LNG של קטר בשנה רגילה. הקונים שלהן מגובים על-ידי המדינות, הרזרבות שלהם אסטרטגיות, והנכונות לשלם משקפת חישוב הישרדותי ולא תחזיות רווח רבעוניות. מחיר ה-LNG בשוק האסיאתי זינק ל-23.80 דולר תוך 48 שעות מהשבתת הייצור בקטר - שיא של שלוש שנים. מחירי הגז ב-TTF האירופי קפצו ב-50 אחוזים באותו חלון זמן.
זה אינו רק שיבוש באספקה. זוהי מכירה פומבית חיה על אנרגיה ציוויליזציונית המתנהלת בלב אוקיינוס, ואירופה מפסידה בה לקונים עם מאזנים ריבוניים עמוקים יותר ושרשראות אספקה קצרות יותר.
המתמטיקה אינה סלחנית. מאגרי הגז האירופיים עומדים על כ-60 אחוזים, נתון שנחשב בדרך כלל לנוח בחודש מרס. אולם עונת המילוי נמשכת מאפריל עד אוקטובר, והמולקולה השולית של גז שאירופה זקוקה לה כדי להגיע ל-90 אחוזים במאגרים לפני החורף הבא מתחרה כעת מול רכש הרזרבות האסטרטגיות של סין, רכישות הבהלה של יפן והימנעות מקצבת אנרגיה תעשייתית בקוריאה הדרומית. כל מטען שעובר מרוטרדם ליוקוהמה הוא מטען שאינו ממלא את האחסון האירופי. ככל שההשבתה בקטר תימשך, מתמטיקת המילוי תתדרדר.
ארצות הברית יכולה להגדיל את יצוא ה-LNG, והיא אכן עושה זאת, אך יכולת השילוח היא המגבלה המכריעה. קיים מספר קבוע של מכליות LNG על פני כדור-הארץ, ועל כל אחת מהן מתבצעת כעת התמחרות על-ידי קונים המבינים שעונת החימום של החורף הקרוב מוכרעת על-פי שיעורי חכירה שנחתמים השבוע.
המלחמה שהייתה אמורה לנטרל איומים על ביטחון האנרגיה המערבי ייצרה את השיבוש הגדול ביותר באספקת האנרגיה למערב מאז האמברגו של 1973. המטענים אינם מוחרמים והם אינם תחת סנקציות. הם פשוט נרכשים על-ידי המציע הגבוה ביותר. והמציעים הם אותן כלכלות אסיאתיות שוושינגטון זקוקה לשיתוף הפעולה שלהן בכל סדר עדיפות אסטרטגי אחר שברשותה.
הספינות מסתובבות. המחיר הוא המצפן. ולאירופה אין הצעה נגדית שהאוקיינוס מכבד.