בשנת 2022 פרסמתי ספר על ערב הסעודית שבו ניסיתי באמצעות מודל עסקי לנתח את העוצמות והחולשות של הממלכה, כמו גם את האיומים וההזדמנויות העומדות בפניה, בשלושה מעגלים: הפנים-סעודי, האזורי והעולמי. אחת ממסקנות הספר הייתה שערב הסעודית נתפסת כמעצמה אזורית בהשוואה למדינות אחרות במפרץ, אבל במציאות מדובר בממלכה שנשלטת על-ידי בני משפחה שהם חשדניים, על גבול הפראנואידים, שרואים יותר איומים מהזדמנויות, ומבקשים לשמור על עצמם בכל מחיר. זו גם הייתה אחת הסיבות המרכזיות שהובילה את הסעודים, לפחות עד 2011, לנהוג מדיניות חוץ פסיבית - כמעט תמיד - להימנע ממעורבות בעימותים בזירות אחרות, מחשש שגלי ההדף יגיעו לממלכה.
הטלטלה האזורית שפקדה את המזרח התיכון מאז דצמבר 2010 (זוכרים? אביב ערבי קראו לזה) לא פסחה על ערב הסעודית. למי שעקב, דיווחים על הפגנות של מגזרים שונים בתוך הממלכה היו מחזה קבוע כמעט למעלה משנה, עד למחצית 2012. נשים, מיעוטים, ליברלים - כולם בתוך הממלכה דרשו זכויות ורפורמות שהדאיגו את המלך. הפתרון היה לשפוך עוד מיליארדים של דולרים על האוכלוסייה ולקנות שקט. זה עזר חלקית, שכן, תופעות של ג'יהאד עולמי (אל-קאעידה, שאחד ממייסדיה, אוסמה בן-לאדן היה בעל אזרחות סעודית) ומחאות של שיעים, שהוביל השיח' נימר נימר (חוסל על-ידי הסעודים בינואר 2016), נמשכו ברחבי הממלכה.
מחוץ לממלכה, האיום המרכזי היה מכוון תימן, שם החות'ים, שלוחה של אירן, התגרו וירו מדי פעם - בעידוד, הכוונה והנחייה של אירן - לעבר שטחי הממלכה, ופגעו במתקנים לאומיים שונים. בסופו של דבר, ב-16 במרס 2015, הובילה ערב הסעודית את מבצע 'סופה נחושה', שהיה מבצע צבאי שנועד לשים קץ לירי החות'י לעבר הממלכה. המבצע נמשך 35 ימים ובסיומו הודיעו הסעודים כי כל המטרות הושגו. מוכר לכם? אז זהו, הודעה (סעודית) לחוד ומציאות לחוד, והחות'ים המשיכו לירות. זה היה ביטוי ראשון לחולשה צבאית של סעודיה.
ב-2019 אירן תקפה את בתי הזיקוק הסעודיים בשטח הממלכה. תגובה סעודית לא נרשמה, וגם הבטחה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לסייע לסעודים, לא קוימה. זה היה כבר יותר מדי עבור המלך סלמאן ויורש העצר, מחמד (בן סלמאן), שהחליטו לחשב מסלול מחדש והתקרבו לסין ולרוסיה. הצורך בברית עם מעצמה עולמית הוא הוכחה ברורה נוספת לחולשה של הממלכה, לפחות בהיבטים צבאיים.
'שאגת הארי' הוא מקרה בוחן נוסף שבו ניתן לנסות לברר אם דימוי המעצמה האזורית של סעודיה הוא אמיתי או מדומה. שבוע אל תוך המערכה, כבר ברור שגם הפעם האירנים ירו על סעודיה, כמו גם על מדינות אחרות במפרץ ומחוצה לו. לפי שעה, אין תגובה צבאית סעודית, גם כאשר אין חיל אוויר אירני אפקטיבי. הסעודים סופגים בשטח פגיעה בשטחים ריבוניים, שוב, לא בפעם הראשונה, ודוממים. גם מועצת שיתוף הפעולה המפרצי (GCC), המונה את שש מדינות המפרץ וקיימת מאז 1981, לא התכנסה לדון בצעדי תגובה נגד אירן. זאת, חרף סעיף המחייב הגנה של כולן, זו על זו, במקרה של תקיפה. מה כן עשו הסעודים? הם זימנו למשרד החוץ בבירה, ריאד, את שגריר אירן בממלכה והבהירו כי הם שומרים לעצמם את הזכות להגן על עצמם ולהגיב. הודעות פומביות כאלה יצאו השבוע בכל העיתונים הראשיים של הממלכה. המשמעות של המהלכים הללו בעברית מזמן קיבלו את הביטוי "כלב נובח לא נושך".
על-רקע זה, אין באמת סיבה להתפלא מדוע הסעודים חתמו בספטמבר 2025 על הסכם הגנה עם פקיסטן, שגם בו מעוגנת הגנה הדדית במקרה של תקיפה נגד סעודיה או פקיסטן (מדינה המחזיקה בנשק גרעיני...). ובכן, נכון לעכשיו הפקיסטנים שותקים, והסעודים משקשקים. אין באמת מי שעוזר להם והם, כך מתברר, זקוקים לעזרה.
מה כל זה אומר במבט קדימה? מוקדם להעריך כיצד תיראה תמונת הסיום של המלחמה באירן, אבל אפשר כבר לטעון שערב הסעודית הייתה רוצה לראות אירן בשלטון שיעי מתון, ואם אפשר גם שילוב של ערבים סונים בשלטון כדי לצמצם איומים על הממלכה. אפשר גם שהעוצמה הצבאית של ישראל תביא את מחמד בן סלמאן, יורש העצר, לחשב מסלול מחדש ולהתקרב יותר לישראל, שיכולה להגן על שלטונו. זוהי הערכה זהירה משום שהסעודים באופיים חשדניים ושמרנים, אך בתרחיש של ערעור יציבות אזורית, וגם מחאות מצד שיעים בתוך הממלכה נגד בית המלוכה (הסוני), משפחת אלסעוד, ששולטת מאז שנת 1744, תחפש בעלי ברית בכל מקום על-מנת לשרוד. מי שמחפש בעלי ברית יודע שהוא חלש. נמר של נייר.