בעוד הציבור הישראלי ניזון מתמונה של משטר על סף קריסה ועם המייחל לפצצות המערב, מומחים לאירן מזהירים: "התקשורת מיישרת קו עם נרטיב צבאי פשטני". מהפיכת 1953 ועד טראומת מלחמת אירן-עירק - מדוע הניסיון הישראלי להנדס את המזרח התיכון עלול להסתיים במפח נפש היסטורי.
באולפני הטלוויזיה בישראל, הסיפור נראה כמעט "מהודק מדי": משטר אייתוללות אכזרי חונק, עם שרק מחכה להזדמנות לצאת לחופשי, וכל מה שנדרש הוא דחיפה צבאית קלה מצד ישראל וארצות הברית כדי להביא לשחרור המיוחל. אך בשיח שהתקיים אתמול (יום ראשון 8.3.2026) באוניברסיטת בן-גוריון, תחת הדי אזעקות אמת, הציגו חוקרים בכירים תמונה שונה בתכלית, כזו שאינה זוכה כמעט לחשיפה בשיח הציבורי המרכזי.
ייצוג הקו הרשמי
פרופסור חגי רם, חוקר ותיק של ההיסטוריה והחברה האירנית, אינו חוסך בביקורת על התקשורת הישראלית. "אחד הדברים המתסכלים ביותר הוא האופן שבו התקשורת מיישרת קו עם הנרטיב הרשמי", הוא קובע. לטענתו, אימוץ "שיח התעמולה וההסברה" הוא טוטלי, ואין כמעט קולות המאתגרים את הנרטיב הישראלי הרשמי, מצב שלדבריו "אין לו אח ורע בשום מקום בעולם, חוץ מאולי במדינות טוטליטריות".
הביקורת אינה עוצרת בתקשורת. המומחים מצביעים על פער עמוק בהבנת החברה האירנית. דוקטור גרשון לוונטל, היסטוריון של העולם האירני, מציין בזלזול כי באולפנים מפרשים את אירן דרך "מומחים לענייני ערבים". "הדבר הראשון שלמדתי הוא שהם לא ערבים, והם שונאים שמקטלגים אותם ככה", הוא אומר. לדבריו, חוסר ההבנה של השפה והתרבות מוביל לניתוח מוטעה של תהליכי עומק חברתיים.
ה-דנ"א של ההתנגדות
בלב המחלוקת עומדת השאלה כיצד יגיב העם האירני למתקפה חיצונית. בעוד בישראל מקווים להתקוממות, ההיסטוריה מלמדת אחרת. "אירן ב-200 השנים האחרונות יודעת מה זה התערבות זרה... התנגדות זה ב-דנ"א האירני", מסביר פרופ' רם. הוא מזכיר את הפיכת 1953, שבה הופל ראש הממשלה מוסדק על-ידי ארה"ב ובריטניה, אירוע שנצרב בזיכרון הלאומי כטראומה מעצבת.
ד"ר לוונטל מוסיף כי מתקפה חיצונית נוטה לחזק את הלכידות הלאומית ולא להחליש את המשטר. הוא מביא כדוגמה את מלחמת אירן-עירק בשנות ה-80: כשסדאם חוסיין פלש לאירן, הוא גרם דווקא לביצור שלטון חומייני ולדחיקת האופוזיציה תחת הכותרת של "הגנה קדושה". "זה דומה לכל חברה, גם אצלנו - תופעת 'ביחד ננצח'", הוא אומר, ומציין כי גם אירנים המתנגדים נחרצות למשטר עשויים להתייצב לימינו מול פלישה זרה.
בין מלחמת ברירה למלחמת שולל
הדיון הופך סוער כשמגיעים לשאלת הנחיצות של העימות הנוכחי. בעוד הנרטיב הפוליטי בישראל מציג את המלחמה כ"אין ברירה" מול ראש התמנון האירני, המומחים מעלים תהיות קשות. פרופ' רם מרחיק לכת ומכנה זאת "מלחמת שולל", וטוען כי המלחמה משרתת את הישרדותם הפוליטית של בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, שניהם מנהיגים הנתונים תחת לחצים פנימיים ומשפטיים כבדים.
בנוגע לסוגיית הגרעין, הנחשבת לקונצנזוס של איום קיומי בישראל, מציע פרופ' רם זווית אחרת: "אירן חתומה על ה-NPT והוציאה פסק הלכה (פתווה) נגד נשק גרעיני". הוא מזכיר כי עד נסיגת טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018 - בלחץ ישראלי כבד - אירן עמדה בתנאי הפיקוח.
אשליה של שינוי?
האם ייתכן שבישראל פשוט מסרבים לראות את המציאות המורכבת? המומחים מזהירים מפני פנטזיות על "דמוקרטיזציה" באמצעות פצצות. " טראמפ ונתניהו, שני מנהיגים עם נטיות רודניות ברורות, לא ילמדו את האירנים מה היא דמוקרטיה", מסכם רם בנימה אירונית.
בעוד הציבור הישראלי ממשיך לצפות בפרשנים המבטיחים את קריסת המשטר בכל רגע, נראה כי הפער בין התקוות הישראליות לבין המציאות ההיסטורית באירן מעולם לא היה גדול יותר. האם אנחנו צועדים לקראת מציאות חדשה, או שמא אנחנו רק משחזרים טעויות עבר של התערבות זרה במזרח התיכון? התשובה, כנראה, לא תמצא באולפני החדשות.