1. תמונה אקראית מאחד הערוצים הנצפים ביותר. שישה פרשנים סביב השולחן, מתוכם - אישה אחת אשר חמישה הגברים לא נותנים לה לדבר, ואם לחדד - לא מאפשרים לה להוציא מילה מהפה:
- סליחה שאני קוטע אותך, אבל...
- סליחה שאני משסע את קטיעתך אבל...
- סליחה שאני חותך את השיסוע שלך אבל...
- סליחה שאני גודע את החיתוך שלך אבל...
המנחה: מה גברתי אומרת, ואנא מכם תנו לה להשלים משפט.
2. מישהו דיבר על חזון אחרית הימים ובין היתר אמר את צירוף המלים תחיית המתים. כך או כך, אף שבשמיעה ראשונה שני הצירופים עשויים להישמע היינו הך, יש הבדל: אל תחיית המתים אדם מתפלל אל דחיית המתים אדם מייחל.
3. תמונת הפסד: באחת ההפוגות יצאנו לבית קפה עם הנכד הקטן, אשר מדי ערב הוריו משכיבים אותו לישון במרחב הביתי המוגן. זו הייתה שעת בוקר. כשהוא נכנס אל הקפה השאלה הראשונה ששאל את אביו הייתה איפה הממ"ד. אביו הראה לו. "אבא בוא", פקד עליו ומשך אותו בידו. הוא לא הסתפק באמירה. הוא רצה לראות את המקום במו עיניו. הוא גם לא הסתפק במראה עיניים. הוא ביקש "אבא, בוא ניכנס". הוא לא השתכנע שאין סיבה, אין צורך. שהממ"ד לא יברח לשום מקום ושאם יהיה צורך להיכנס אליו זה אפשרי בתוך חמש שניות. דבר לא עזר. הוא שהה דקות אחדות בתוך המרחב, עד שהשוקו הפושר שהזמנו לו כבר התחיל להתקרר.
4. בכל פעם כשאני שומע את דונלד טראמפ מדבר, אני תוהה על המגלומן העילג הזה, שמחשבתו אינה סדורה, שהוא עצמו לא יודע מה יגיד עד שהמילים ייצאו מפיו, ועד כמה ההשפעה שלו על העולם דורסנית, הרסנית, ועד כמה מנהיגים שונים ברחבי העולם הופכים, בצלמו ובדמותו, להיות העתקיו. עולם כמנהיגו נוהג.
5. שבוע בדיוק לאחר פריצת "שאגת הארי", שמעתי את ליבי אומר לי בקול דממה דקה (עד כמה שלדממות דקות יש קול) הומה לי את שתי המלים החותמות את שירם היפה של מאיר אריאל ז"ל ושלום חנוך, ייבדל לחיי יצירה ארוכים, 'אגדת דשא' - "נו די". אבל באותה נשימה, באותה המיה, שמעתי באוזני רוחי את מילותיו של יהודה עמיחי ז"ל - "מלחמה שאף פעם לא די לה היא עכשיו במקום אחר".
6. הבת שלי, המתגוררת במרכז הארץ, השתוממה כאשר סימסתי לה בשבת, שבוע בתוך 'שאגת הארי' שהיא הוזעקה למרחב מוגן יותר מ-60 פעמים. אפילו היא, שירדה למקלט שבביתה אין-ספור (מי סופר...) פעמים, נדהמה לשמוע שעד כדי כך "מפרפרים חיינו"- בין האזעקות ובעיצומן- בכלל וחייה בפרט.
7. אחרי שהכל ייגמר (לכאורה, לפי שעה) נלקק באותה לשון פצעים וגלידה. כי אין לנו שתי לשונות, אחת לחירום ואחת לשגרה, כי זו היא זו, תמיד אותה אחת. רק אחת.