בשבועות הקרובים צפויה הכנסת לאשר את תקציב המדינה ואת חוק ההסדרים לשנת 2026. אלא שבמציאות הביטחונית והכלכלית הנוכחית, נדמה שהתקציב נידון כאילו המלחמה היא רק עוד סעיף בשורה - ולא אירוע שמחייב חשיבה מחדש על מבנה הכלכלה. התקציב שמקודם בממשלה עומד על כ-662 מיליארד שקל עם יעד גירעון של 3.9% מהתוצר. אך כבר בתחילת החודש הודה שר האוצר כי עלויות הלחימה עלולות להעלות את הגירעון בפועל לכ-4.2% ואף יותר.
עוצמתה הכלכלית של ישראל בעשורים האחרונים נשענה על "כרית פיסקלית" - יחס חוב נמוך יחסית - שאפשר למדינה להתמודד עם משברים כמו הקורונה. כאשר כרית הביטחון הזו נשחקת, המדינה חייבת לתעדף השקעות מחוללות צמיחה ולהפסיק לממן עיוותים מבניים. לכן השאלה הכלכלית המרכזית של התקציב אינה מס חדש או היטל זמני - אלא מי נושא בנטל הכלכלי של המלחמה.
שירות מילואים אינו חינם
שירות מילואים אינו רק חובה אזרחית. הוא גם הוצאה תקציבית ישירה ומס תוצר סמוי. תגמול המילואים מבוסס על השכר בתוספת של כ-40%, כאשר נכון לינואר 2026 התשלום נע בין כ-329 שקל ליום לכ-1,730 שקל ליום. המדינה למעשה רוכשת ביטחון באמצעות פיצוי על ימי עבודה מבוטלים. מבקר המדינה כבר התריע על ממדי התופעה: כ-318 אלף אזרחים גויסו בעשרת חודשי הלחימה הראשונים שנבדקו, וכ-20 מיליארד שקל שולמו כתגמולי מילואים בתוך פחות משנה. זהו המחיר של מודל צבא שנשען על פלח צר יחסית של החברה.
כאן הטיעון שהעלה אביגדור ליברמן כבר לפני שנים חוזר להיות רלוונטי מתמיד: אי-אפשר לנהל מלחמה ארוכה עם חוק גיוס קצר שמחייב רק חלק מהאוכלוסייה. ליברמן הזהיר שוב ושוב כי מודל הביטחון הישראלי נשען על בסיס כוח אדם צר מדי, וכי ללא הרחבת השירות הלאומי והצבאי לכלל החברה - העלות הכלכלית של המילואים רק תלך ותגדל. אם נתרגם זאת לשפת התקציב:
צמצום של 1.2 מיליון ימי מילואים בשנה (למשל, 20,000 מילואימניקים פחות המשרתים 60 יום) חוסך רק ברכיב התגמולים הישיר בין 0.39 ל-2.08 מיליארד שקלים. זאת עוד לפני חישוב "אובדן הייצור" שבנק ישראל רואה בו רכיב כלכלי משמעותי לא פחות. הטעות בדיון הציבורי היא לראות בביטחון רק סעיף הוצאה. בפועל, מודל כוח האדם של המדינה הוא גם "מנגנון ייצור" - הוא זה שקובע כמה עובדים חסרים למשק בזמן מלחמה.
שירות אוניברסלי כתשתית כלכלית
לכן חוק שירות אוניברסלי אמיתי אינו רק אידאולוגיה, הוא גם אסטרטגיית פריון. המודל צריך להיות דו-מסלולי: שירות צבאי לצד שירות אזרחי לחוסן לאומי - ברפואת חירום, לוגיסטיקה, סייבר, חינוך ותשתיות קריטיות. אלא שבזמן שהוצאות הביטחון צפויות בוודאות לעלות בשנים הקרובות באופן קבוע - בשל הרחבת הסד"כ והצטיידות מחדש - הממשלה ממשיכה להקצות כספים מגזריים. בתקציב הנוכחי כ-5.2 מיליארד שקל מיועדים לכספים קואליציוניים, ורשתות החינוך החרדיות צפויות לקבל תוספות של כמיליארד שקל למרות המחלוקות סביב לימודי הליבה.
בכלכלה של מלחמה, תקציבים המנציחים השתתפות נמוכה בעבודה ופטורים מגיוס אינם רק סוגיה פוליטית, הם מכבידים על נטל המילואים ופוגעים בצמיחה ובשיקום האזרחי שעלויותיו כרגע עדיין לא ידועות - בדיוק כפי שהזהיר נגיד בנק ישראל. ושלא נשכח, אם המדינה רוצה להרחיב את בסיס העבודה במשק, היא חייבת גם לטפל בחסמים שמונעים השתתפות בשוק העבודה.
תקציב מלחמה שמתעלם ממשפחות צעירות הוא תקציב שפוגע בפריון. בנק ישראל מצא כי לעלויות הטיפול בילדים השפעה שלילית מובהקת על שיעור התעסוקה. לכן לצד דרישות לשירות ולשוויון בנטל, יש צורך גם במדיניות תומכת עבודה - למשל מודל "זיכוי מעונות שירות ועבודה": זיכוי מס חודשי למשפחות עובדות והגדלה של מענק העבודה (מס הכנסה שלילי) עבור בעלי הכנסות נמוכות.
מעבר מטלאים תקציביים לאדריכלות פיננסית
ישראל אינה יכולה להסתמך רק על מיסים חדשים או הרחבת הגירעון - בשלה העת לשינוי פרדיגמה בניהול תקציב המדינה. נכס אסטרטגי נוסף נמצא בהון של הגופים המוסדיים - קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח - שהפגינו יציבות גם במהלך שנות המלחמה.
דווקא משום שמדובר בכספי הציבור, ראוי שחלק גדול יותר מההון הזה יחזור להשקעה בכלכלה המקומית.
מודל של מסלול תשתיות לאומי (כמו כביש חוצה ישראל) יכול לאפשר למוסדיים להשקיע בפרויקטים ארוכי טווח - תשתיות אנרגיה, רשת חשמל מבוזרת, תחבורה ושיקום אזורים שנפגעו במלחמה. בדרך זו, המדינה נהנית מביצוע פרויקטים חיוניים ללא הכבדה תקציבית, בעוד החוסכים נהנים מאפיק השקעה יציב בעל תזרים מזומנים ארוך טווח המוגן בשכבת שיתוף סיכון מדינתית קצובה. במקביל, ניתן לשקול הקצאה קטנה - למשל 0.1% מנכסי המוסדיים - להשקעה בחברות הזנק ישראליות, כדי להבטיח שההייטק המקומי ימשיך ליהנות מנגישות להון גם בתקופות של אי-ודאות.
יעילות המדינה והון אנושי
אך לא רק כסף דרוש למדינה - גם ניהול. המלחמה חשפה פערים ביכולת הביצוע של חלק מהמערכות הציבוריות. מכיוון שההון הניהולי של המגזר העסקי הוא אחד הנכסים הגדולים של ישראל, ראוי לשקול מסלול מילואים נוסף: שירות ניהולי למדינה. במסגרת זו יגויסו לתקופות מוגדרות בשיגרה ובחירום מנהלים בכירים מהמשק ויוצבו במשרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופי תשתית. תפקידם יהיה לייעל תהליכים ולהכין תוכניות חירום בתחומים כמו לוגיסטיקה, בריאות ותשתיות.
רגע ההכרעה
לקראת ההצבעה על התקציב המסר למחוקקים צריך להיות ברור: כלכלת מלחמה אינה יכולה להתבסס על טלאים תקציביים בלבד. היא דורשת שלושה עמודי תווך - השתתפות רחבה יותר במאמץ הלאומי, שימוש מושכל בהון המוסדי למימון צמיחה, ושידרוג יכולת הביצוע של המדינה. מה שבטוח ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לממן את המשבר הבא כפי שמימנה את האחרון.