השעה הייתה מאוחרת. בבית הלבן שרר השקט הכבד של סוף יום. על השולחן, בין כוסות המים, היה קצת בלגן. כזה בלגן של מי שעסוק מידי ואין לו זמן לאכול, שאריות מהמשלוח של וולט, המבורגר וקולה זירו, ובקצה השולחן היה מארז טרי שהשליח של חב"ד השאיר מוכן לסדר הפסח, ממש לפני דקותיים, מארז "מצה שמורה, חרוסת, מרור". לצידו גם היה המארז מפורים שטרם נפתח, משלוח מנות עם אוזני המן. ליד הכל היה תלוי שלט גדול: "שחרר את עמי". טראמפ הביט בשלט, חייך חיוך מוזר, ולחש לעצמו: "שיצאו כבר. מתי הם יצאו כבר" הטלפון צלצל. "תכניסי אותו", אמר טראמפ. הפסיכולוג נכנס. השעון תקתק. אותו שעון. אותה ספה. רק העולם בחוץ כבר ממש לא היה אותו עולם. הפסיכולוג: מר טראמפ, מה עם השלט הזה? "שחרר את עמי"? טראמפ: זה פשוט. שחרר את העם האירני. הפסיכולוג: העם האירני? באמת? טראמפ: כן. הם רוצים חירות, אבל לא כולם. הם עדיין לא יוצאים לרחובות. עדיין לא. הגעתי מאוחר. חיסלו שם לפחות 30 אלף מפגינים. אולי יותר. המשטר קשוח, אלוהים מקשיח את לב המשטר הרודן. קצת כמו בפסח. אין יציאה מיידית. גם אחרי עשרת המכות היה צריך לחצות את ים סוף. גם אז כשנחצה ים סוף, היה צריך עדיין איזה נחשון שיעז ויקפוץ. הפסיכולוג: ואיך מתכננים את זה? טראמפ: דרך עשר המכות. מכה ראשונה. המתנה ובלבול. כולם חיכו וחיכו וחיכו ולא ידעו אם נתחיל ומתי נתחיל. היה כאילו משא-ומתן בז'נבה. הכל היה הסחה. עבודה בעינים. מכה שנייה. הייתה הפתעה לכולם - חוסל חמינאי. מכה שלישית - פחד ממחירי הנפט. טילים עפו על ישראל ובעיקר על מדינות המפרץ. סעודיה, קטר, איחוד האמירויות. הם רוצים לערער את היציבות ולהטביע את כולם איתם. קצת מר, קצת מתוק. כמו חרוסת ומרור. הפסיכולוג: ומה עם יתר המכות? טראמפ: אני וביבי עדיין חושבים על זה. זה בדרך. אבל כל יום יהיה יותר מאתמול. כמו שאומרים "אתה מתחיל הכי חזק שלך ואז מגביר." הפסיכולוג: ומה עם אסטרטגיית יציאה? טראמפ: נו באמת. גם אתה עם המונח הזה? למה צריך לגלות הכל?! רק כי יש ערוצי תקשורת מסוימים שרוצים לדעת? כדי להיות מוכנים באולפן מאופרים? הפסיכולוג: טוב. מה יקרה מחר? טראמפ: איש לא יודע. המתח. כן המתח זה כל הסיפור. זה מה שמכניס אקשן. זה מקרב את כולם. כל פעם שואלים אותי מחדש מה יהיה. אני תמיד משיב הפוך (מחייך). הפסיכולוג: ומה עם ישראל וביבי? טראמפ: ישראל? ישראל זה ביבי. ביבי זה משה רבינו. איך אמר משה לפרעה? "שחרר את עמי", אז הוא באמת אומר. הוא מראה לנו את הדרך איך לשחרר את העם האירני. הפסיכולוג: והסכמי אברהם? טראמפ: הם הוכחה שאפשר לחבר מדינות, לייצב נפט, להביא שלום. קצת מר, קצת מתוק, קצת פאנץ’. בסוף זה יעבוד. זה יחבוק את כל המדינות של המזרח התיכון. הפסיכולוג: מוסר השכל? טראמפ: אם אתה יודע מתי ללחוץ ומתי לתת. אף משטר קשוח לא יעצור אותך. הפסיכולוג: מה הסוד? טראמפ: תמיד לזכור את החרוסת, המרור, המצה,ממש ליד אוזני המן ואת השלט "שחרר את עמי". הפסיכולוג חייך. הפסיכולוג: אבל למה עשר מכות? למה אלוהים לא יכול היה לשכנע את פרעה, סליחה את המשטר האייטולות, במכה אחת? טראמפ: אם זה היה קורה במכה אחת, לא היה סיפור. לא היה מתח. לא היה עולם שמתפעל ולומד, תראה איך כולם התרגלו מהר לחיסול חמינאי. כמו חמאה על לחם טרי. זה נספג. כמו בסיפור התנ"כי, עוד לא היו יתר המכות צפרדע, כינים, ערוב. פסח זה לא כמו פורים, זבנג וגמרנו. יש חרוסת ויש גם מרור. עשר מכות . זה דרמה. זה תיאטרון. זה מחנך את הציבור לחירות. זה יביא לעם האירני חירות. זה ישים קץ לסכסוך. השעון המשיך לתקתק. הטלפון צלצל. המזכירה הייתה על הקו. " אמרתי לך לא להפריע לי. אלא רק... אם הבוס יגיע", מלמל טראמפ חצי בכעס חצי בתקווה לאפרכסת. " אז זהו שכן." ענתה המזכירה. " הוא הגיע." טראמפ חייך. עיניו התמלאו אור. נקישה בדלת ומיד הדלת נפתחה. בדלת עמד ביבי. הוא נכנס. הוא פסע בחדר הסגלגל לאט ואז התיישב, הביט בשלט "שחרר את עמי" ובהה בשולחן הערוך, ואמר: "טראמפ, שאפו, מצה שמורה, חרוסת, מרור, אוזני המן... אני מרגיש כאילו אנחנו בבית ספר ליהדות. רק שחסרה לי אתה יודע מה..." הוא חייך וקרץ..." החנינה של הנשיא. של הרצוג." טראמפ חייך. טראמפ: בדיוק עכשיו עמדתי להוציא קיטור מול הפסיכולוג על זה. רק הרצוג לא סופר אותי. לפחות בינתיים. הוא לא יודע מה עוד מחכה לו ממני. הפסיכולוג: אה... אז זה העניין? זה כל הסיפור? פורים, פסח, עשר מכות, והחירות? הכל סיפור כיסוי. "חנינה לביבי " . זה מה שעומד מאחורי הכל? טראמפ: כן. קצת מר, קצת מתוק, קצת מתח, הכי חשוב הרבה הומור. חסר לו להרצוג שלא יתן לביבי חנינה, אחרת בשביל מה היה שווה הכל? בכלל לא הייתי מתחיל. הפסיכולוג נשען קדימה, הביט בשניהם בשקט, והתחיל לדבר. "עכשיו אני רוצה לומר לכם משהו ברצינות. נשאיר לרגע את הבדיחות בצד. כל הכבוד לכם על האומץ לשנות את העולם. עשיתם מהלך אמיץ שההיסטוריה וכל הדורות הבאים יהיו אסירי תודה לכם. מנעתם אסון גדול. חזקו ואמצו. החנינה לביבי, מעולם לא הייתה מגוחכת כל כך. ביבי עשה כל כך הרבה טוב למדינת ישראל. הוא הצליח בעיקר בשנתיים וחצי האחרונות . ובכלל כל המשפט נגדו הזוי . פארסה אחת גדולה. טוב היה אלמלא כתב אישום זה כלל לא בא לעולם. תגידו לי אתם. מי באמת עושה משפט לראש ממשלה שלו על סיגרים ובובת באגס באני?! השופטים ממליצים לתביעה על מחיקת סעיף השוחד והתביעה עומדת על שלה כאילו המדינה כולה בת ערובה." רגע שקט השתלט על החדר. השעון תקתק, אבל האוויר היה אחר. טרמאפ וביבי הביטו נדהמים זה בזה. ביום יפה כשזה, ניתן היה להרגיש בחדר הסגלגל את תחילתו של חג האביב.