במיצב משלבת אדוה סוגים שונים של טקסטיל, אוהלים, פופים וכריות, המכוסים ביריעות של בדי צמר ולבד. היא מחברת בין אומנות, גוף, פעולה וקהילה, בהופכה את חלל התצוגה למעין רחם וקולקטיבית. המבקרים יכולים לשהות, ולהתערסל, להיות לבד או בקשר עם אחרים. היא מייצרת סביבה של אמפתיה ודיאלוג שבה הטראומה והריפוי נמצאים בדיאלוג מתמיד. בהתמקדות בעמלנות נשית מסורתית, תוך חיבור בין מסורות העבר לאופני פעולה עכשוויים, היא מדגישה את תפקידן המרכזי של הנשים בהובלת שינויים חברתיים וקהילתיים.

תערוכה זוגית, בתיה גרוסברד, יהושע גרוסברד. אוצר אבי לובין.

[בתמיכת קרן משפחת שטיינברג, עזבון גרוסברד וגלריה גורדון]

בתערוכה מוצגות עבודות של בני הזוג גרוסברד שנוצרו בעיירה בפולין ועבודות שנוצרו בארץ. הם נולדו בחלק הראשון של המאה ה-20 בפולין. בסוף שנות ה-30 עלו ארצה והתגוררו בחיפה. בשנות ה-50 היו בין המקימים של כפר האומנים בעין הוד. הם יצרו זה לצד זו במשך שנים מרובות עד לפטירתם בשנות ה-90. במהלך השנים השתתפו בתערוכות רבות וזכו, כל אחד בנפרד, להערכה מרובה. היו להם מכנים משותפים כמו הדיאלוג הממושך בין אומנות פיגורטיבית לבין אומנות אבסטרקטית, העיסוק בנסיונות לגבי היחסים בין מבנה וצבע, ובשנים המאוחרות צמצום סקלת הצבעים עימה יצרו. אצל שניהם ניכרת גם ההשפעה של האור על ציוריהם. היצירות יותר כהות בפולין לעומת השפעת האור הארץ ישראלי החזק על הציורים, מאז עלותם ארצה.

כל אחד מהם יצר יצירות טיפוסיות המגדירות אותו. סקלת הצבעים של יהושע הפכה להיות רכה ופסטלית יותר ואילו אצל בתיה הפכו הצבעים ליותר עזים והיא השתמשה בעיקר בכתום, אדום וצהוב. הבדל משמעותי נוסף הוא הגאומטריזציה ביצירותיו של יהושע, המתכתבת עם האומנות הגאומטרית (אסכולת ההארד אדג', בוושינגטון), לעומת האקספרסיביות ביצירותיה של בתיה, במסורת האקספרסיוניזם האקספרסיבי של אסכולת ניו-יורק. ראוי לציין שהחל משנות השישים החל יהושע ליצור מגזרות נייר, בהן השתמש בסמלים יהודיים מסורתיים כמו מגן דויד ומנורה, לצד פרחים ובעלי חיים (יונים, נשרים, אריות ואיילים). הוא יצר מגזרות נייר לקישוט חדרי אוכל של קיבוצים, אירועים חגיגיים בבתי ספר ואיורי ספרים כמו האילוסטרציות לספרי שלום עליכם ואיציק מאנגר. מגזרת נייר שלו בצורת חנוכייה היוותה את הבסיס ללוגו של המשכן לאומנות בעין חרוד.

התערוכה של נבאא פוואז - בעיה קטנה, באוצרותו של אוצר אבי לובין, מוצגת במסגרת סדרת תערוכות ראשונות לאומנים צעירים. נבאא סיימה לאחרונה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה. היא מציגה מיצב וידאו. העבודה עוסקת בבעיה גופנית חסרת שליטה, שניסו להסתירה. דרך הצגתה היא מעלה את הצורך לחשוף, לדבר ולשתף כדי לרפא.

לפני מי: אמנות ישראלית מאחורי הפרוכת. אוצר ידידיה גזבר.

תערוכה קבוצתית בהשתתפות אומנים צעירים ומבוגרים, ידועים ויחסית חדשים: מאיה אטון, גסטון צבי איצקוביץ, מתי אלמליח, יעל בוכבינדר-שמעוני, חמוטל בר-כהן, גדעון גכטמן, ליאור גריידי, גל וינשטיין, מארק יאשאייב, דויד (דוכי) כהן, ציפורה לוריא, סיגלית לנדאו, הילה טוני נבוק, מיכאל סגן כהן, מלאכי סגן כהן, יעל סרלין, נעמה ערד, אלי פטל, נירה פרג, איזידור קאופמן, רות קסטנבאום בן-דב, הילה קרבלניקוב-פז, יוסף קריספל, תכלת רם, טל שוחט, ליהי תורג'מן. התערוכה מעלה התייחסויות שונות לנושא הפרוכת הדואלי במהותו ומשמש הן להסתרה והגנה והן לגילוי. לא מזמן יצא לאור הקטלוג המשובח על ביאנקה אשל גרשני שתערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיה הוצגה לאחרונה במוזאון. העשייה המבורכת ממשיכה למרות הכל ועל אף הכל.