לשורות הבאות אני מתייחס כאל תופעות דוממות, ואני מרגיש כאילו פוקדת אותי תופעה של משיכה, או אפילו התאהבות בתופעה דוממת, והיא כמעט ללא תגובה על עצם קיומה. ובכן, אסביר כי מקננת בי משיכה, משיכה לספר. כך לאחר שקראתי אותו. ולמרות שאין לי יותר חפץ בו: לא יתעורר בי רצון להשליך, כמובן, את הספר לרחוב. שמו של החפץ-ספר הזה, שהוא יקר לי: "מורה דרך: ורשה היהודית 1938", מאת הסופר בני מר. הספר יצא לאור בהוצאת "מגנס - בית שלום עליכם, 1938". עניינו של הספר הוא יום-יום בחיי הקיבוץ היהודי בורשה, לפני השמדתו על-ידי הכובש הנאצי, שבראשו היטלר, ובביצוע הרצח על-ידי קציניו הבכירים. לשמו של הספר נוסף הסבר עובדתי, עטוף בצער, לחורבן בלא תקדים בתולדות האנושות. טבח היהודים בוורשה לבש ביצועים מגוונים, ברוח האידאולוגיה הנאצית. למדנו, יש להניח, כי אמצעי לרצח כמו בלוני גז ומשרפות שימשו את הרוצחים בחיסול חפים מפשע. הסופר בני מר מעניק שמות נוספים לאמצעי הרצח הנזכרים. הספר, אולי מעין אטלס-זוטא, הוא מורה דרך ומכיל את שמות רחובות ורשה אשר מבתי היהודים נחטפו הדיירים כדי לשלחם למחנות המוות הסמוכים לבירת פולין, או 'פולניה' כשמה אז. השם הרשמי והמשני של הספר ממש מחייב: המבקר בוורשה מוטב שיצטייד בציקלונו במדריך זה. הוא מציג ראשי פרקים כדי שהמטייל או התייר יוכל להסתייע בשיטוטיו ברחובות. מה כולל המידע השימושי למתעניין? המחבר מציע מענה שימושי בו יסתייע המבקר בוורשה לפני השמדת האוכלוסייה היהודית על-ידי הנאצים. המדריך מציג את הפרטים החיוניים לשימוש המטייל: מתי לבוא לוורשה, אפוא לישון, מה לאכול ולשתות ומהן המסעדות המציגות תפריטים למאכלים יהודים ומה מחירם, ועוד. אכן, מדריך יעיל, שימושי, בבחינת "ברוך בואך בשערי וורשה". אין צורך בהעסקת מדריך, כי בשפת המקום מציעים לך את שמות הסיורים, למשל: "מלאכים ואריות בבית החיים". או, "מה לא עושים בשביל הבריאות?", ועוד. ובלבד שהמטייל לא יהיה חייב להציג ברחובות לעוברים ושבים שאלות כדי להגיע למחוז חפצו. וגם איזכור האירועים שהיו כרוכים בשואה, כפי שהתרחשו יש בספר. בטרבלינקה במחנה המוות נרצחו כ-300 אלף יהודים: "במהלך הקרבות החריבו הגרמנים את בתי הגטו בשיטתיות, בית אחר בית, עד שב-16 במאי 1943 מפקד הס"ס יורגן שטרופ דיווח כי אין עוד רובע מגורים יהודי בוורשה", ציטוט מתוך פתח דבר בתחילת הכתוב. המדריך אינו לא מוותר על מידע חשוב המיועד לשומרי מצוות. הנה הצעה וכתובתה המדויקת: "ספריית סלאווין, ורשבסקה 17, טל. 144. "מקום מפגש לאנשי רוח ואינטלקטואלים שמתקיימים בו גם ערבי קריאה ודרמה מעניינים...". ועוד כתובות של מוסדות תרבות ואומנות יהודיים. כל הנ''ל ועוד כבר הושמדו. כך, אפוא, רק מעט מן המרובה להנצחת הקיבוץ היהודי בוורשה, מן הגדולות והחשובות בין ערי הבירה באירופה. אם כן, לא רק אתרים מוכרים לציבור: למשל, שרידים דלים מאוד של חומת הגטו. שמות הרחובות גם הם מהווים מעין אנדרטאות לזכר המיליונים שנטבחו. ספרים, מוסדות תרבות או מסעדות, וכן מקומות בילוי יהודים. כך גם אנדרטאות או מחנות מוות ליד וורשה, הרובע היהודי של העיר. הקריאה בספרו של בני מר מעוררת געגועים וזכרונות. לפנינו ורשה יהודית שהכילה שרידים של חיים תוססים בנוסח: "עם ישראל חי".