במשך שנים נחשב מצר הורמוז לנקודת התורפה הגדולה ביותר של שוק האנרגיה העולמי. כעשרים אחוזים מאספקת הנפט בעולם עוברים דרך המעבר הימי הצר שבין אירן לעומן. כל מתיחות צבאית באזור מעלה מיד את אותה שאלה: מה יקרה אם אירן תחליט לחסום את המצר. אלא שבזמן שהעולם כולו מתווכח על התרחיש הזה כבר עשרות שנים, ערב הסעודית התכוננה אליו כבר בתחילת שנות השמונים.
בשנת 1981 הקימה ריאד את אחד ממיזמי התשתית האסטרטגיים החשובים במזרח התיכון: צינור הנפט "מזרח מערב", המכונה גם Petroline. מדובר בצינור באורך של כ-1,200 קילומטר, החוצה את חצי האי ערב משדות הנפט במפרץ הפרסי ועד לנמל ינבוע שבחוף ים סוף. המטרה הייתה פשוטה אך מבריקה מבחינה אסטרטגית. אם מצר הורמוז יהפוך למסוכן או חסום, הנפט הסעודי יוכל לעקוף אותו לחלוטין ולזרום מערבה, אל ים סוף ומשם לשווקים העולמיים.
במשך שנים רבות הצינור הזה נתפס כמעין פוליסת ביטוח. הוא היה קיים, פעל, אך לא נוצל במלוא יכולתו. העולם המשיך להעביר את רוב הנפט דרך הורמוז, והצורך במסלול חלופי נראה תיאורטי למדי. ואז הגיע המשבר האזורי הנוכחי. האיומים האירניים על מצר הורמוז והחשש מפגיעה בתנועת המכליות יצרו לחץ עצום בשוק האנרגיה. לפתע התברר עד כמה תלוי העולם במעבר ימי צר אחד. ברגע הזה נכנסה לתמונה התוכנית הסעודית.
חברת הנפט הממשלתית ארמקו החלה להזרים כמויות גדלות והולכות של נפט דרך צינור מזרח מערב אל ים סוף. בתוך זמן קצר הוגדלה הזרימה בצינור עד לקיבולת המקסימלית שלו, כשבעה מיליון חביות ביום. במילים אחרות, חלק גדול מהנפט הסעודי כבר אינו תלוי כלל במצר הורמוז.
המשמעות הגיאופוליטית של המהלך הזה רחבה בהרבה מהנתון הטכני של מספר החביות. ראשית, הוא ממחיש עד כמה תכנון אסטרטגי לטווח ארוך יכול לשנות את כללי המשחק. כבר לפני יותר מארבעים שנה הבינה ההנהגה הסעודית כי התלות במסלול ימי אחד היא חולשה מסוכנת. במקום להמר על יציבות האזור, היא השקיעה בתשתית שתהיה רלוונטית ביום שבו המשבר אכן יגיע.
שנית, הצינור הזה מעניק לסעודיה יתרון ברור על פני שכנותיה במפרץ. מדינות כמו כווית, עירק וקטר תלויות כמעט לחלוטין במעבר דרך הורמוז. אם התנועה במצר תיפגע, יצוא הנפט שלהן נפגע מיד. סעודיה, לעומת זאת, מחזיקה בנתיב יצוא נוסף אל ים סוף. נכון, גם הפתרון הזה אינו מושלם. מצר הורמוז משמש להעברת כעשרים מיליון חביות ביום, ולכן גם צינור שמסוגל להעביר שבעה מיליון חביות אינו יכול להחליף לחלוטין את המצר.
הצינור הסעודי לא רק מצמצם את הסיכון הכלכלי של ריאד. הוא גם מעניק לה מרחב פעולה פוליטי רחב במשבר האירני. בעוד מדינות אחרות חוששות מקריסה מיידית של היצוא, סעודיה יכולה להמשיך להזרים חלק גדול מהנפט שלה לשוק העולמי. כך מתברר כי פרויקט שנבנה לפני יותר מארבעה עשורים, בתקופה אחרת לחלוטין מבחינה פוליטית, הפך היום לאחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של הממלכה.