(1) בורלי הילס הקהילה האירנית הגולה הגדולה ביותר נמצאת בטהרנג׳לס (היא עיר המלאכים). בבורלי הילס בלבד, שליש מהאוכלוסייה המונה 34,000 אנשים הוא של גולים אירנים לדורותיהם. משך כמעט יובל שנים הם חולמים על אירן של פעם, אך בדיוק כמו מאות אלפי הישראלים החיים בעיר המלאכים, איש מהם לא ממש מתכונן לחזור למכורתם, אפילו אם (או כש) ניתן יהיה לעשות זאת בקלות. על כך נאמר "חלומות באספמיה." מי הם חושבים שיקבל אותם שם? הלא הם עזבו, חיו להם חיי פאר ונוחות, ואירן לא באמת מעניינת אותם. יבואו, יבקרו, ויחזרו לעולמם בארה"ב של אמריקה. הדורות שכבר נולדו וגדלו בארה"ב לא מכירים את אירן האמיתית, רק את המנהגים (היפים והנלוזים גם יחד) והתבשילים של הבית. כך בדיוק גם כל הדורות שנולדו וגדלו ברפובליקה האיסלאמית מאז נפול השאח בתחילת 1979. 47 שנים, שני דורות. כן, הם אוהבים לצאת לרחובות ולהפגין נגד כיסוי הראש ומשטרת הצניעות ועוד. הם אוהבים "חופש" של מוזיקה, ריקודים וסקס. אך מרגע ילדותם הם יונקים את חלב האם, וזה רעיל ביותר לכולם למעט הילדים של הרפובליקה. הם יקריבו את חייהם למען הרפובליקה. בשיחות ובניתוחים, הצפי תמיד היה שבשעת מבחן אמיתית, כל ההפגנות והביקורת תעלמנה, והנאמנות האמיתית תעלה לפני השטח. האם זה בדיוק מה שקורה עכשיו? האם זו הסיבה לכך שהעם האירני לא התקומם עדיין? האם יש תקווה לנפילת המשטר ע"י כוחות פנים, העם שיקום על יוצרו? רק הזמן ילמדנו. (2) תמיכה באירן בינתיים לא ניתן להתעלם מהקורה. מי יכול לא לעקוב אחרי המלחמה באירן? האם מצאתם משהו שהפתיע אתכם במיוחד? הדבר שהפתיע אותי ביותר הן ההפגנות בניו-יורק - בעד אירן ולזכר המנהיג העליון שקוצרה כהונתו עלי אדמות והחישו את בואו אל חיקן של 72 בתולות. פשוט הייתי צריך לודא שמי שסיפר לי על כך לא התבלבל. אך כל הכותרות דיווחו שאכן זה מה שקורה. כשהבעת עמדה כזו מותרת בזמן כזה, בפומבי, וכשראש העיר ניו-יורק מארח את מי שהוא מארח לארוחת ערב רשמית והנוכחים מביעים את עמדתם הנחרצת ע"י סימן דאעש באצבעותיהם, פלא שמדירבורן מישיגן יוצאים מרצחים לפיגוע בבית כנסת ומרכז קהילתי יהודי בדטרויט? (3) היום שאחרי המלחמה (או פרק או שלב זה של המלחמה) באמצע השבוע השלישי, ולי נמאס כבר לשמוע על "היום שאחרי." אמריקנים דמוקרטים ויהודים רבים לחצו על ממשל ביידן לפני שנתיים וחצי בדיוק להפעיל מנופי לחץ עצומים על ישראל לשרטט את היום שאחרי בעזה. היו אז 255 שבויים בעזה, אך כולם רצו שישראל תתחייב מראש לאותה תמונה ערטילאית. טייס בכיר אמריקני מאוד התעצבן כשעניתי לו לכל פניה בנושא שהוא מאוד לא ירצה לדעת את אותה תמונה, שכן היא מאוד לא תהיה לרוחו. (טוב שלא הוציאו צו מעצר בינלאומי נגדי, בשל תמונת "היום שאחרי" בראשי.) כרגע המלחמה עצימה אך מספר הנרצחים והנפגעים מטילים מגיע ב"טפטוף." אירן מייחלת ועושה הכל להוציא לפועל פיגוע ראווה משמעותי, וככל שיהיה יותר דם, ככל שהפיגוע יהיה זוועתי יותר, כך יוטב לאירן. אירן הייתה מעדיפה פגיעה ישירה בבתי הזקוק או במפרץ חיפה, בכור בדימונה, בהר-הבית - וכמובן שהיא מנסה פעם אחר פעם לפגוע במקומות אלו בדיוק. היא תסתפק בתור פרס נחמה בבנין רב קומות שיקרוס - כמו מגדלי התאומים בניו-יורק - ויקבור את כל יושביו. אך גם פיגוע בארה"ב או בארופה בבית כנסת, או בבית ספר יום, עם כמה עשרות בני ערובה או נרצחים יועיל. אירן זקוקה לדעת הקהל, להפגנות הענק בקפלן (או שווה ערך בארה"ב), לשיתוף הפעולה מבפנים. בקיצור אירן תרוויח מהתקוממות נגד הנשיא האמריקני בדיוק כפי שחמאס דאעש יצא נשכר מההתקוממות נגד ראש הממשלה נתניהו (הוא זה שלא רצה - לפי שגיון המוחים - שישוחררו השבויים). בינתיים איש אינו ישן בלילה, כי אי-אפשר להתעלם מהאזעקות, וכל שעושה זאת, חייו בידיו (או ליתר דיוק, דמו בראשו). מתעוררים, רצים למקלט, מקבלים הודעה שמותר לצאת, חוזרים לשון, וחוזר חלילה. וכיון שלמספר מאוד לא מבוטל אין ממ"ד או מקלט או מקום בטוח בקרבת מקום, הריצות הלוך ושוב מטרטרות במיוחד (אך כאמור מצילות חיים). האם זו השגרה שאנו שואפים אליה עד פסח? (כדאי לא להקשיב לחדשות לצפי עתידי, הפרשנויות של המומחים-שאינם-יודעים לא עוזרות במיוחד להורדת מפלס החרדה.) (4) נצחון (של אירן כמובן) ממי אני מבסוט ביותר? מאירן! שר החוץ של אירן הודיע בראיון ש"סיום המלחמה מותנה בהבטחה וערבויות שהיא לא תתחדש ותאום פיצויים לאירן." לנו למודי המלחמה המתמשכת עם חמאס-דאעש הפזמון החוזר הזה נשמע מוכר לחלוטין. למודי נסיון אנחנו. זו הייתה התוצאה בעזה, מעין פרלוד למה שקורה עם אירן. ראשית, נצחון אירני (עצם העובדה שהמלחמה תסתיים מהווה ניצחון עבורם). שנית, פיצויים - אלפי משאיות מלאות כל טוב שתחדשנה את המלאים ותמלאנה את האסמים שיספיקו לשבע השנים הרעות. אצל האירנים הכל ברור כצהרי יום. הנה הם לא רק שרטטו כי אם צבעו תמונה יפה להפליא של נצחונם. מה בדיוק הם רוצים? דברים בסיסיים ופשוטים: סיום של הסיוט, הבטחה מעוגנת ע"י אומות העולם שהלחימה-שחיטה לא תתחדש, וכמובן פיצויים על עוגמת הנפש ואובדן הרכוש (והיקר מכל להם - תוכניות הטילים והגרעין). זו בדיוק תמונת היום שאחרי. זו תמונת התבוסה הגדולה של המערב, הנצחון הזמני של אירן - אחד מני רבים. אוסיף שהתמונה-היפה-להפליא אינה התמונה כולה. למעשה, היא רק צוהר, כמו הכותל יחסית לכל הכותל המערבי. לזמן הקרוב בלבד, אלו ציפיות אירן ודרישותיה האלמנטריות. אך מעבר לכך, שאיפת החליפה הגלובלית לא השתנתה, נהפוך הוא - היא רק התחזקה ונחישות האירנים גברה. ממשיכים דוברי המשטר של הרפובליקה האיסלאמית להופיע בתוכניות יום ראשון בארה"ב ומסבירים לקהל הצופים בבית ש"אנשים יהרגו כי טראמפ רוצה להשתעשע - זה מה שהוא אומר!" למי שנחרד עד עמקי נשמתו (אמרתי כבר קפלן והפגנות ענק מדי שבוע?), הרי שאנחנו בקיאים מאוד בשיח זה בדיוק: אמרו לנו כבר כמה אלוף, רב אלוף, שרי וראשי ממשלה ועוד לשעברים שישראל מבצעת רצח עם, שצה"ל רוצח ילדים בתור תחביב (אחד כל שעה, משך שנתיים וחצי) ועוד גיבוב שקרים ועלילות דם שהם והעולם מאמינים בהם. כאמור, אירן זקוקה לדעת הקהל בארה"ב שתפנה נגד הנשיא, ואז יגיע סוף לסיוט הנוכחי. (5) חנינה מוחלטת ומיידית ארה"ב תוקפת, כך גם ישראל. שתיהן נחושות. העורף סופג, אך עושה זאת בהבנה ונכונות מלאה. כל זמן שטראמפ ונתניהו מובילים את המערכה, היא לא תסתיים עד נצחון מוחלט, כניעה מוחלטת, בדיוק כפי שהיה ב-1945. לכן חייבים לעשות הכל להתפלל עבורם, להקל עליהם, להמנע מפעילות חתרנית תחתם (בדיוק כפי שהיה מהלך למעלה משנתיים בארץ), מכל דיבורי הסרק נגדם. במלחמה הנוכחית נוח לנו - אין שבויים. המחיר די סביל (בינתיים), ביחוד לכל אלו בדירות ובבתים עם ממ"ד - הם אפילו ישנים טוב. אם למדנו משהו מאז שבעה באוקטובר 2023, הרי זה שאנחנו מדברים כל זמן שקל ונוח. ברגע שהיו שבויים בעזה איבדנו את עשתונותינו והיינו מוכנים להכנע לכל הדרישות שם ומיד, ללא מחשבה. טוב שנתניהו עמד בנחישות וניהל את המלחמה האמיתית, ולא הפרשנים והקפלניסטים ושופטי העליון והמערכת המשפטית כולה. ראינו כבר איך הם מצופפים שורות ופועלים באגרסיביות (מקרה הפצ"רית ואונס מחבלי הנוחבה), ועד כמה הם מנותקים מהעולם, תרתי משמע. מוטב היה אם הנשיא הרצוג היה מפסיק את המשחק עם החנינה. יש תקדים, אין תקדים. יש תהליך עם המון פקידונים המביעים דעה. הוא יקשיב ויחשוב ויחליט. הוא מלך (מילותיו הוא, אך עד מהרה הוא שינה כיוון), ויש להתייחס אליו כראוי. (יש גם את מלך המלכים בשם עמית, אך שניהם משתפים פעולה.) אומר נשיא העולם המערבי: אני צריך שתשחרר את ביבי. צריך הנשיא הישראלי לענות: אני מבין את הצורך ומכבד את בקשתך, והנה אני מבצע. אל נזלזל בצורך. מסתבר שהנשיא האמריקני רואה דברים שבישראל פשוט מסרבים לראות.