אני ניגש לכתוב את מאמרי, כשמעולם הערכים היהודי, המוסרי וההומני, הניצב בלב ליבו של ארון הספרים היהודי, דווקא המתנחלים, המתיימרים להיות נציגיו, הם למעשה יום יום בחודשים האחרונים תולשים ממנו דפים ערכיים, פשוטו כמשמעו. שורפים אותם. ציפיתי, שהמתנחלים ימשיכו את מסורתו של אברהם אבינו בבואו לקריית ארבע היא חברון לקנות חלקת קרקע, שתשמש לו לקבר. ציפייתי הייתה לשווא. פנייתם של המתנחלים היום שונה מפנייתו של אברהם אבינו לחיים בקריית ארבע. אברהם אבינו אינו בא כמתנשא וכיהיר, שלו הובטחה הארץ, אלא כדברי ספר בראשית פרק כ"ג פסוק ד': "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנַי...". פניה אנושית ומכבדת של אברהם אבינו לאנשי קריית ארבע זוכה לתשובתם המרגשת, המוכנים לתת לו חלקת קרקע ללא כל תמורה. יתרה מזאת הוא זוכה גם להכרה "נְשִׁיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ". את מסורתו של אברהם אבינו רומסים המתנחלים במעשי אלימות נפשעים, ואילו התקשורת מתעלמת ממעשיהם הנפשעים ברחבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. אגב, אברהם התעקש לשלם "אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף". התקשורת המרותקת לאירועים באירן, אינה מעלה לסדר היום שריפת מסגד בכפר פלשתיני, בכפר דומא, מדרום לשכם וריסוס דברי נאצה על קירות בתים באותו כפר ובכפרים סמוכים. זה לא היה נראה ראוי לתקשורת לפחות לתת מידע בסקירה על אירועי היום, שאב ואם ושניים מילדיהם נהרגו ביום ראשון במכוניתם מירי בעיירה טמון שבבקעת הירדן. ההרוג הוא עלי חאלד סאיל בן 37 ורעייתו, וועד עותמן עקל בת 35. הילד שנותר בחיים זכה גם למכות מאנשים חמושים לבושים במדי צה"ל. כשסופת רוח לאומנית שוטפת את כל ערוצי התקשורת, זה לא נושא ראוי לדיון, שמסגד בכפר שכוח אל, בשם כפר דומא, נשרף. את מי זה מעניין היום, שבנס לא נפגעו מתפללים. זה לא מעניין היום ששני הורים ושנים משלושת ילדיהם ללא עוול נרצחו ונותר ילד אחד. קשה לקבל, שעם אשר ספג רצח וטבח בשל היותו יהודי, יעבור לסדר היום על אירועים, שמתרחשים יום-יום ברחבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. מצערת התופעה, שמנרמלת מציאות, בה נראה לא ראוי ביום, שהתקשורת השטופה "בניצחון ההיסטורי שלנו בשמי טהרן", תתפנה להתייחס לזוטי-זוטות, שמתנחלים פרצו לכפר קוסרה על-יד שכם והרגו את הפלשתיני אמיר עודה בן 28. זה לא מעניין את התקשורת, שלכפר קוסרה נכנסו המתנחלים לבתים, שברו דלתות, חלונות ורהיטים. המתנחלים הגיעו ממאחז שחוקיותו היא בספק, שהוקם בתחילת השנה בעומק שטח B. ראש עיריית קוסרה, האני עודה, פנה למשטרה שלא מצאה את הפורעים, שחזרו שנית לכפר ורק ירו לעבר בתי התושבים. קשה לקרוא את העדות של מתן גולן וג'קי חורי בעיתון הארץ מיום ה-15 במרץ על יחס מתנחלים לפעילה מארה"ב ולפעילה מפורטוגל, שסייעו לרועים ובעונת המסיק סייעו למוסקים, "אזקו אותן ברגלים וגררו אותן מהאוהל... הם היכו גברים מהקהילה. לאחר מכן כיסו את עיניהן וגנבו להן ציוד...". בהמשך מתארים כתבי הארץ מעדויות שגבו: "כל הגברים בקהילה נאזקו, הנשים והילדים רוכזו באהל אחר ...הפלישה לכפר ארכה כשעה." המשטרה הגיעה שעתיים וחצי אחרי ההשתוללות, הצבא הקדים והגיע כשעתים לאחר המקרה... לדברי המשטרה והצבא הם מגנים את מעשי המתנחלים, אך הגינוי נמשך יום יום והשתוללות של המתנחלים בכפרי פלשתינים נמשכת גם היא יום-יום - בפריצה לבתים, בשריפת מכוניות, בפגיעה קשה ברכוש, בהריגת פלשתינים ועוד פעולות מזוויעות. המשטרה מגנה אבל זה גינוי אימפוטנטי, כי יום-יום הפשע מתרחש ואף לא מתנחל אחד נעצר עד היום, ומה שמכאיב זו אדישות הציבור אפילו לפירורי המידע מהזוועה, המתחוללת היום במרומי הרי שומרון ויהודה וברחבי בקעת הירדן.