לפני מספר חודשים התנהלה שיחה נוקבת בין נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לבין שופטים מבית המשפט המחוזי. במהלך השיחה התלוננו השופטים המחוזיים על כך ששופטי בית המשפט העליון לא נוהגים לקיים את הוראות תיקון מספר 113 לחוק העונשין. בתיקון המדובר שנחקק ב-2012, קבע המחוקק שהעיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש ומידת העונש המוטלים עליו (עיקרון ההלימה) ושעל בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון מנחה זה ולגזור את העונש המתאים בתוך מתחם העונש שקבע. התיקון התיר לבית המשפט לחרוג במידת מה ממתחם הענישה אבל זאת רק אחרי קביעת מתחם הענישה ובהתאם להיתרים שנקבעו בחקיקה, כגון חריגה לקולא משיקולי שיקום הנאשם או חריגה לחומרא משיקולי הגנה על שלום הציבור. תיקון מספר 113 עניינו אפוא הבניית שיקול הדעת השיפוטי והגבלתו וזאת לצורך הגדלת האחידות בענישה וצמצום פערי ענישה בין שופטים שונים. תכלית נוספת של התיקון היא הגדלת מידת השקיפות בענישה, שכן השופטים צריכים לנמק כיצד הם קובעים מתחם הענישה בהתאם לעיקרון ההלימה. כל בתי המשפט בישראל פועלים לאורה של חקיקה זו מלבד בית משפט אחד - בית המשפט העליון. לפני שנחזור לשיחה הנוקבת בין יצחק עמית לבין השופטים המחוזיים חשוב להבין מדוע העובדה שבית המשפט העליון אינו פועל בהתאם לתיקון מספר 113, היא בעלת משמעות מערכתית שחורגת הרבה מעבר לתחומי מוסד זה. בשיטת המשפט הנוהגת בישראל (שיטת "המשפט המקובל") יש חשיבות קריטית לתקדימים, ותקדים שנקבע בבית המשפט העליון מחייב את כל בתי המשפט בערכאות מתחתיו. היות ששופטי בית המשפט העליון אינם מסדירים מתחמי ענישה בהלכות מחייבות, כל שופט מחוזי נאלץ לקבוע מתחמי ענישה לפי שיקול דעתו, ובכך תיקון מספר 113 לא משיג את תכליתו להגדיל את האחידות בענישה ולצמצם את פערי הענישה בין שופטים שונים. כלומר, העובדה שבית המשפט העליון אינו מציית להוראת החוק לקבוע מתחמי ענישה, מקשה גם על בתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר לפסוק בהתאם לחוק. בחזרה לשיחה המדוברת, אחרי שהשופטים המחוזיים מתחו ביקורת על כך ששופטי בית המשפט העליון לא מקיימים את הוראות תיקון מספר 113, הגיב נשיא בית המשפט העליון בתגובה שהיא לא פחות ממדהימה. עמית הסביר לשופטים המחוזיים שלא מדובר בתקלה או באנומליה אקראית אלא במדיניות מכוונת של שופטי בית המשפט העליון: "אנחנו עושים את זה בכוונה כדי לא לשלול מהשופטים את שיקול הדעת, ואסור שתהיה אחידות בענישה כי זה יגרום לשופטים לגזור עונש שהם לא מאמינים בו רק כי העליון קבע מתחם שהם יהיו מחויבים לו". כשהשופטים המחוזיים הזכירו לשופט עמית שהחוק מחייב את בתי המשפט לקבוע מתחמי ענישה, השיב עמית "לא נראה לי החוק הזה". האירוע הזה שופך אור על שתי תופעות שהתפתחו בישראל בעשורים האחרונים. התופעה הראשונה היא ההפיכה המשטרית ההדרגתית שמבצעת המערכת המשפטית כנגד הדמוקרטיה הישראלית. כתוצאה מהפיכה זו צמח גידול סרטני של עריצות יוריסטוקרטית בתוך שיטת המשטר הישראלית. כיום אנחנו מצויים במשטר שבו עדיין יש מרכיבים דמוקרטיים מתפקדים אבל העריצות היוריסטוקרטית חמסה כל כך הרבה כוח לעצמה מהרשויות הנבחרות, ששיטת המשטר בישראל כבר אינה דמוקרטי מובהקת כי אם משטר היברידי (כלומר שיטת משטר שיש בה מרכיבים אוטוריטריים לצד מרכיבים דמוקרטיים). שלטון החוק, אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, קובע כי כל האנשים, המוסדות ורשויות השלטון במדינה כפופים לחוק. אולם, אחד המאפיינים הבולטים של העריצות היוריסטוקרטית, כמו של כל עריצות מאז ומעולם, הוא חיסול שיטתי של שלטון החוק (באופן ארווליאני, גם אם לא מקורי במיוחד, השליטים היוריסטוקרטים פועלים לחסל את שלטון החוק תוך שהם מדברים גבוהה גבוהה על חשיבותו של שלטון החוק). בדבריו, עמית המחיש את התפיסה המקובלת בקרב השליטים היוריסטוקרטים שרואים עצם כמי שאינם מחויבים לציית לחוק ושהלכה למעשה שולטים על-פי רצונם השרירותי. בעברית פשוטה, שופטי בית המשפט העליון מנהלים מלחמת חורמה נגד שלטון החוק. אולם יש תופעה נוספת שבאה לידי ביטוי באירוע הזה. רוב הציבור כלל לא שמע על השיח הזה בין עמית לבין שופטי המחוזי שנחשף באוגוסט שנה שעברה על-ידי העיתונאי אבישי גרינצייג. גם אלו ששמעו על האירוע לא ממש הזדעזעו ממנו, וחשיפתו לא יצרה שום פולואפ ציבורי, תקשורתי או מוסדי. בכל מדינה מתוקנת, הדברים שאמר השופט עמית לשופטים המחוזיים היו מעוררים סערה ציבורית ממושכת, ומביאים את הציבור לדרוש הדחה לאלתר של כל שופט שמחליט שלא לציית לחוק בכוונת מכוון. אצלנו, יש את אלו שתומכים במשטר של עריצות יוריסטוקרטית ואת אלו שמתנגדים לו. מדרך הטבע, תומכי העריצות היוריסטוקרטית מצדיקים כל פעולה של השליטים היוריסטוקרטים לחיסול הדמוקרטיה. אבל גם בקרב הציבור הרחב שמתנגד לשלטון אוטוריטרי לא-נבחר של משפטנים, רבים לא יודעים עד כמה העריצות היוריסטוקרטית התקדמה במהלכיה לחיסול שלטון העם ושלטון החוק בישראל. ואת זה צריך לשנות.