הגברים הישנים במסדרונות נושאת המטוסים ג'רלד פורד אינם האנשים היחידים שנלכדו במלחמה הזו. מיליוני מהגרי עבודה ברחבי המפרץ לכודים גם הם. הכסף שהם שולחים הביתה נעלם בדיוק ברגע שבו המדינות המקבלות אותו זקוקות לו ביותר. המפרץ מארח כ-30 מיליון מהגרי עבודה מדרום אסיה, דרום מזרח אסיה ואפריקה. עובדים מהפיליפינים, בנגלדש, הודו, פקיסטן, סרי לנקה, נפאל ואתיופיה הם אלו שבונים את המגדלים, מאיישים את המלונות ומנהלים את הלוגיסטיקה.
העברות הכספים החודשיות שלהם אינן הכנסה משלימה עבור משפחותיהם. הן מהוות את המקור העיקרי למטבע חוץ עבור כמה מהכלכלות הפגיעות ביותר בעולם. בנגלדש קיבלה כ-23 מיליארד דולר בהעברות כספים בשנת 2025, חלק משמעותי מהם מעובדים במפרץ. העברות אלו הן ממקורות המט"ח הגדולים ביותר למדינה שמייבאת כמעט את כל האנרגיה ומרבית הדשנים שלה. סרי לנקה ופקיסטן נשענות באופן דומה על הכנסה זו לצורך יציבותן הכלכלית ופירעון חובות.
השפעות המלחמה הנוכחית על זרמי הכספים הללו הן הרסניות. מאז סוף פברואר בוטלו למעלה מ-23,000 טיסות ברחבי המפרץ. נמלי תעופה מרכזיים נפגעו והמרחב האווירי נסגר שוב ושוב. עובדים בענפי הבנייה, האירוח והלוגיסטיקה מתמודדים עם צמצום שעות, השעיית פרויקטים וחוסר נגישות לשירותי בנקאות. קיצוב הדלק בכל מדינות המפרץ מכווץ את מגזר השירותים המעסיק את רוב כוח העבודה הזר.
העברות הכספים אינן פוסקות בן לילה אלא נשחקות בהדרגה. עובד ששעותיו קוצצו שולח פחות, ועובד שפרויקט שלו הושעה אינו שולח דבר. האפקט המצטבר מייצר התכווצות שתכה בכלכלות המקור בפיגור של 30 עד 60 יום. זהו הנזק הכפול שאיש אינו ממדל כרגע. המדינות המתמודדות עם מחסור בדשנים בשל המצור הימי, מאבדות במקביל את ההכנסה שהייתה מסייעת להן לרכוש חלופות בשוק החופשי.
הקשר בין חסימת נתיבי המים למשבר הכלכלי בבתי העובדים הוא ישיר ומוחשי. חקלאי בבנגלדש שהסתמך על שכר אחיו מדובאי כדי לקנות דשן, עומד כעת מול שדה ללא חנקן וללא כסף. זו אינה הפשטה מקרו-כלכלית אלא חיי אדם ששני צינורות החמצן שלהם נחתכו בו-זמנית על-ידי נתיב מים צר והמלחמה המתחוללת מעליו.