בשנת 2009 יזם והיה מבין המקימים של פרויקט "הבית האדום" - גלריה שיתופית לאומנות בתל אביב. הגלריה שפעלה כקואופרטיב שיובל היה ממנהליה, נסגרה אחרי שהוצגו בה 70 תערוכות. הוא יצר בביתו במבשרת ציון, מקום מגוריו עם אשתו הציירת והמורה רבקה ססובר וילדיו. בשנים 1992-1991 הפעיל שם גלריה בשם "העורב הלבן". במהלך חייו פיתח דרך מיוחדת משלו ששמה דגש על התבוננות מרובה כנקודת מוצא ליצירה ופיתח הגות רעיונית עליה הירבה לכתוב ולהרצות. בין היתר הוכיח במעשיו, כתב ודיבר על אותו רגע קסום בו האור, הצבעים וכל האלמנטים מתחברים יחד והיוצר יודע שהציור מוכן. שלב שהוא עצמו הגיע אליו בכל עבודה אחרי שעבד בסבלנות מרובה במשך חודשים ולעיתים שנים.

התהליך כלל סידור הקומפוזיציה על-ידי בניית מיצב. המיצב מורכב מחפצים מן המוכן, בובות שעיצב ושתי בובות ילדות, בדים, מגזרות, ועוד. תהליך הציור או כפי שהוא מכנה אותו בכתביו "הכתיבה של העבודה", התאפיין בתהליך הבשלה ממושך, במשך חודשים ולעיתים אפילו שנים. הוא כלל התבוננות, התלבטויות, רישומים רבים של השלבים השונים, עד שהגיע לבשלות, ולתואם מירבי בין האור והצבע. יובל פלד יצר במקביל פסלים שבניגוד לתהליך יצירת הציורים, היה תהליך יצירתם מהיר וספונטני. בין היתר כתב גם שירים הפותחים צוהר אל עולמו הפנימי ממנו הוא שאב את תהיותיו, חששותיו והעדפותיו. לדוגמה ציטטה משירו "מלאכי השמירה מבט מן החלל" שנכתב ב-25.4.2001: "מלאכי השמירה נרדמו בקוטב הם ישנים ואין מי שישמור עוד על גג העולם, אורחים לא קרואים ובהם דברנים מזדמנים, מברכים לשלום מחייכים ומטעים את כולם. על קו המשווה צועקות יללות של תנים נסערים, מסרבים להתיר שוויון לנפש... וקלסתר העולם מתמלא ברפש. כנפי מלאכים נפרשות בעולם הפורש עליהם חסותו. הם אינם יכולים לספק חסרונו וכסותו, הוא עירום מספיק לעצמו".

הוא מנסה לומר למתבוננים ביצירותיו, לא לסמוך על המבט הראשוני שמפריע לראות את הדבר כפי שהוא, אלא להעשיר את אופן ההתבוננות שלהם ולמצוא בכל פעם מחדש את החד-פעמי... הוא כותב באחד ממאמריו: "המסע הבלתי נגמר אל החד-פעמי": " בתהליך ההצבה והתאורה צץ אותו רגע שבו המראה הכללי מעורר תחושה כי ככל שאאריך להתבונן אגלה עוד דברים על המודל שלנגד עיני. אני נוצר את הרגע הזה בנפשי כי אז אני יודע שיצרתי - שותפי הבכיר האור ואני פרטיטורה חזותית"..." השפה שאני משתמש בה מושכת אותי כל הזמן אל הכללי והמוכר, ודרך ההסתכלות שלי מושכת אותי כל הזמן אל הפרטי והחד-פעמי, החדש והבלתי מוכר.".. והעיקר מבחינתו הוא "להרחיב את גבולות ההגדרה של השפה האומנותית ולהשיב את ההתבוננות בצורה ובצבע למעמד של נושא מוביל באומנות". במהלך חייו השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות שהוצגו במקומות מוכרים ומכובדים. ביניהן: 1999 - בגלריה סדנאות האומנים ירושלים, 2005 - במוזאון הפתוח תפן, 2008 - בגלריה העירונית גבעתיים, 2013 - בבית האומנים תל אביב, וב-2014 - בגלרית הבית האדום תל אביב. יובל פלד השאיר אחריו מורשת, חשובה לעולם האמנות, אניגמטית בחלקה, שראוי להמשיך ולגלות את פניה.