זמן קצר לאחר ההליכה המתועדת של הצמד, או אולי יותר נכון הזוג נתניהו-אוריך, לאחר שהשופט החליט לשחרר את האחרון כמעט מכל דין, הליכה שהזכירה לרבים טיול רגוע של שניים שיודעים משהו שהציבור עדיין לא יודע, הפציעה ידיעה יוצאת דופן. עורך דין ידוע, כך דווח, הגיש לפרקליטות מסמך שנשמע כאילו נכתב בין ישיבה לישיבה, או אולי יותר נכון, בין צילום לחיבוק.
על-פי המסמך, אוריך מוכן, לראשונה, לגלות גמישות. לא הודאה מלאה חלילה, לא חרטה מיותרת, אלא הכרה מינימלית בכך שאולי, כל אשמתו מתרכזת בעובדה ש'הוא היה במקום שבו לא היה אמור להיות'. נקודה. שום דבר לא מעבר לכך. מדובר בסך-הכל בסוג של נוכחות לא מתוזמנת, שאינה נמצאת כלל בספרי החוקים. ובתמורה, הוא מציע הצעה יצירתית לגזר הדין: עבודות שירות. אבל לא סתם עבודות שירות, אלא משימה לאומית רגישה במיוחד: ניקוי קירות האקווריום שבלשכת ראש הממשלה.
לטענתו, מאז שנעדר מהמקום, הקירות השקופים הלכו והעכירו, האבק הצטבר, וטביעות האצבעות התרבו, ועדיין לא נמצא אדם אחד שעבר את מבחני הסיווג המחמירים, כזה שיכול גם להיכנס, גם לנקות, וגם לא לדעת מה הוא רואה תוך כדי. כדי לפתור זאת, הציע אוריך, פתרון טכנולוגי מתקדם: קסדה מיוחדת שתנטרל ממנו כל אפשרות לראות, לשמוע או להבין את המתרחש, הקסדה שרבים השתמשו בה בתביעות אחרות. לדבריו, הרכבתה על ראשו תגרום לתופעה מיוחדת, שהוא יהיה שם, אך לא באמת שם. הוא ינקה את הזכוכיות, אך לא יידע מה. ישתתף במה שקורה שם, אך לא יהיה עד.
על פניו, הסכם "אדיר", כפי שכינה זאת ראש הממשלה, שלפי מקורות מסוימים אף הודה שמעולם לא נתקל ברעיון כה מקורי. עד כדי כך, נטען, שהסכים להצטלם מחובק עם אוריך, רגע לפני שהמציאות תחזור להיות מורכבת יותר. כאן כבר נכנסו גורמים נוספים לתמונה. ראש הממשלה, בהתלהבות שאינה אופיינית לאירועים משפטיים, ביקש לבדוק האם ניתן להרחיב את המודל. "אם כבר ניקיון", הוא אמר לפי אותם מקורות, "אולי נבחן אפשרות של ניקוי כולל. לא רק של קירות הזכוכית של האקווריום, אלא של כל מה שמפריע לשקיפות."
בתגובה, הוצע להקים יחידה חדשה בשירות המדינה: "יחידת ניקוי אסטרטגי בדרגת סיווג סופר-סודי". תנאי הקבלה, כך נמסר, יהיו פשוטים למדי: יכולת לראות מבלי לראות, לשמוע מבלי לשמוע, ולהיות נוכח מבלי להיות נוכח. ובפשטות, מועמד שכבר עבר הכשרה פוליטית מלאה. בינתיים, בפרקליטות ניסו להבין האם מדובר בהצעה משפטית, ביצירת אומנות קונספטואלית, או בפיילוט לתוכנית ריאליטי חדשה בשם: "האקווריום - מי ישרוד את השקיפות?"
עורך הדין, מצידו, הבהיר כי המסמך הוגש "ברוח יצירתית בלבד", והוסיף כי "המשפט הפלילי בישראל זקוק לרענון. הגיע הזמן לחשוב מחוץ לאקווריום." במערכת הביטחון נרשמה דאגה מסוימת. גורם עלום ציין כי קסדה שמונעת שמיעה וראייה עלולה לגרום למנקה לא להבין מתי סיים לנקות, תרחיש שעלול להוביל לניקיון יתר, מצב שהמערכת אינה ערוכה אליו, וחוקיותו, במסגרת ממשלתית, אינה ברורה.
ובינתיים, האקווריום עצמו נותר מלוכלך. לא בגלל העדר מנקה, אלא בגלל קושי להגדיר מה בדיוק צריך לנקות. יש האומרים שמדובר באבק. יש המדברים על טביעות אצבעות. ויש, בשקט כמובן, שטוענים שמדובר במשהו עמוק יותר, שקוף פחות, ועקשן הרבה יותר. כך או כך, אם ההסכם יאושר, המדינה צפויה להיכנס לעידן חדש. עידן שבו לא רק האמת יחסית, אלא גם חומרי הניקוי. ואולי, בסופו של דבר, זו השאלה האמיתית: האם אנחנו מסתכלים לתוך האקווריום, או שהאקווריום כבר מזמן מסתכל עלינו?