השנה 2011. טקס הכניסה להיכל התהילה של הטניס. אלפי עיניים נשואות אל הבמה. אל אדם אחד. הוא עומד שם, נושם עמוק, עיניו נוצצות מהתרגשות. הוא כמעט דומע. רגע לפני שהוא מדבר, נדמה שהזמן עוצר. זה לא עוד נאום על ניצחון. זה רגע של אמת. זהו אנדראה אגאסי. אחד משחקני הטניס הגדולים בהיסטוריה. בנו של מהגר מאירן, ממוצא ארמני-נוצרי, שאביו היה מתאגרף אירני אולימפי שהיגר לארה"ב. אנדראה אגאסי גדל תחת משמעת קשה והפך לאלוף גראנד סלאם ולאייקון עולמי. בטקס הכניסה שלו להיכל התהילה של הטניס, הוא עומד מול העולם. במקום לדבר על הישגים, הוא מדבר על משמעות החיים. הוא מדבר על ערכים. הוא מדבר על חשיבות של מערכות יחסים. הוא מדבר על מושגי יסוד. על זהירות. על אחריות.
באותו נאום, אגאסי מספר על מפגש אחד, חד-פעמי, עם אדם ששינה את חייו. הוא פגש את נלסון מנדלה. הוא מספר שהמפגש הזה היה ברגע פגיע במיוחד בחייו, בזמן שבו הוא חיפש כיוון והשראה. מנדלה אחז בידו ואמר לו מילים פשוטות אך עמוקות: "עלינו להיות זהירים בהחלטות שלנו, עלינו להיות זהירים בדברים שאנחנו אומרים, עלינו להיות זהירים בעיקר במערכות היחסים שלנו. זהירות אינה חולשה; היא אחריות."
המסר הזה, שנאמר לפני יותר מ 15 שנה, רלוונטי תמיד. דווקא בעידן שבו העולם שוב מתקרב לנקודות חיכוך מסוכנות, המסר הזה מקבל משמעות רחבה הרבה יותר. קרי, לא רק במערכות יחסים רגילות בין פרט אחד למשנהו אלא גם במערכות יחסים בין מדינות בעולם. אגאסי המשיך ואמר כי "התכלית שבגינה הגענו לעולם אינה מסתכמת בהצלחה אישית. אלא ביכולת שלנו להשאיר אחרינו עולם טוב יותר. עולם שבו ילדינו יוכלו לחלום, להעז ולהגשים. האחריות שלנו היא ליצור יותר ממה שאנחנו צורכים, לבנות במקום להרוס, ולחזק את הקשרים שמחזיקים את החברה האנושית יחד.כאן מתחיל האתגר האמיתי. מערכות יחסים."
מערכות יחסים הן בין אדם לחברו, בין מדינות, בין מעצמות. אלו מקבלות משנה תוקף ומשמעות בעת זו של המלחמה באירן. מערכות היחסים בין המעצמות ארצות הברית, רוסיה וסין הינן מתוחות ושבריריות. כל מילה לא זהירה, כל החלטה פזיזה, עלולה להוביל להסלמה מסוכנת. העולם מחובר יותר מאי פעם. ולכן גם פגיע יותר מאי פעם. המשבר בשוק האנרגיה לא יאפשר מלחמה ארוכה. אנו מתקרבים לנקודת רתיחה. דווקא כאן נכנסת האחריות האמיתית. לא רק להמשיך לפעול. אלא לדעת מתי לעצור. לא רק להילחם. אלא לדעת מתי לשנות כיוון. זו העת לשאול שאלות. האם כעת הסיכון גדול מדי. האם הנזק בהסלמה יעלול לעלות על התועלת. האם זה הרגע שבו האחריות מחייבת מעבר לדרך אחרת, שקולה, זהירה יותר. התכנסות לשולחן המדיני ושקילת הרחבת הסכמי אברהם גם עם אירן לצד יתר מדינות המפרץ. קרי, דווקא כעת בעת שהתותחים עדיין רועמים.
ההיסטוריה מלמדת כי ברגעים של עוצמה והישגים, נדרשת זהירות כפולה. חובה לחתור למינוף ההישגים הצבאיים. אנו נמצאים בשעה של "חמש אחרי", קרי, לאחר שנעשו רוב המהלכים ההיסטוריים המשמעותיים והמוצלחים ביותר בזירה הצבאית הבינלאומית מול אירן. הם עוד ילמדו בספרי ההיסטוריה לדורות. דווקא כעת, כאשר הכוח כבר הופעל, עולה השאלה, האם העולם לא ניצב על סף מדרון חלקלק. האם אנו על סף פגיעה ביציבות האזורית ובכלכלה העולמית שעלולה להצית תגובת שרשרת מסוכנת? האם ניתן למקסם את ההצלחות הצבאיות ולחתור להסכם שלום?
דווקא מתוך עוצמה נדרשים אנו כעת להפעלת איפוק, ושיקול דעת וליתר זהירות. השינוי האמיתי במשטר באירן לא יגיע רק מהפעלת עוד כוח חיצוני, אלא מתוך תהליכים פנימיים. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לכך שמשטרים קורסים כשהתנאים מבשילים לכך. לכן, האחריות שלנו היא לא רק לפעול כשצריך, אלא גם לדעת מתי לעצור, להקשיב, לאפשר למציאות להתפתח מבלי לדחוף אותה .זהו איננו מסר של חולשה. זהו מסר של בגרות. בסופו של דבר, היכולת שלנו להפעיל כוח אינה נמדדת בעוצמתו, אלא בעיקר בשליטה בו. לא מתי לפעול. אלא גם מתי לעצור.
עלינו לשלוט באירועים. זה לא כמה כוח יש לנו, אלא גם מתי אנו נוקטים באמצעי זהירות אם להשתמש בו. כמו ששחקן הטניס האגדי אגאסי אמר "זהירות אינה חולשה, היא אחריות", היכולת להשתמש בכוח בזהירות ואף לעצור בזמן היא שתכריע כיצד יישפטו מעשינו בעתיד. ביום מן הימים, בטקס הכניסה להיכל התהילה של ההיסטוריה, ייזכרו מנהיגים שנדרשו לא רק לאומץ לפעול אלא גם לחוכמה לעצור ולחתור כעת להסכמי שלום.