באמצע השבוע הבא נשב כולנו לשולחן הסדר לקרוא את ההגדה של פסח. חלק מטקסט שאנו קוראים בכל שנה מקבל השנה משנה חשיבות משום שהמלחמה מול אירן נמצאת בעיצומה (לפחות כשהדברים נכתבים). המלחמה נכנסה לשבוע הרביעי שלה ולקראת החג מבקשים ארבעת הבנים בהגדה לשאול את הממשלה בישראל ארבע שאלות.
חכם מה הוא אומר? מהן מטרות המלחמה. הממשלה (וגם הממשל האמריקני) הצהירו על ערעור המשטר באירן עד לנפילתו; הוצאת האורניום מאירן ויצירת מצב שבו אירן לא תוכל לחזור לפרויקט הגרעין; הסרת האיום של הטילים הבליסטיים; והפסקת מימון אירני לארגוני טרור ברחבי המזרח התיכון. בהסתמך על התבטאויות פומביות ופרסומים שונים ניתן להעריך שנכון לעכשיו המטרות הללו לא הושגו. אם אמריקה תוקפת את המתקן בנתנז (שבת, 21.03.26), אז המשמעות היא שהמודיעין שלה הצביע על יעדים שיש לתקוף.
אין לנו מידע גלוי על הפסקת העברת סיוע לארגוני טרור, וביחס לשתי המטרות האחרות ברור שהמשטר לא נפל וברור גם שהירי הבליסטי נמשך. לא רק לעבר ישראל אלא גם למטרות מרוחקות יותר, דוגמת האי דייגו גרסיה, שנמצא באוקיינוס ההודי במרחק של 4000 ק"מ מאירן. המשמעות כפולה, אומר החכם מההגדה: לאירן יש טילים ארוכי טווח שמגיעים גם למרבית שיטחה של אירופה; והאירנים מסתירים מידע על איכות האמל"ח שלהם.
רשע מה הוא אומר? אם האירנים יורים על דייגו גרסיה ומסתירים מידע על האמל"ח שברשותם, מדוע המסרים שמועברים לתקשורת בישראל מהדרגים המדיניים והצבאיים היא שיש ירידה בהיקף השיגורים? ירידה בהיקף שיגורים היא פרויקט שיש לבחון לאורך זמן ולא על בסיס יום יומי - לפחות בפומבי. המסרים שהציבור בישראל מקבל אינם תואמים את המציאות שבה הוא מוצא את עצמו מחפש מרחבים מוגנים בכל מספר שעות. כך נשחקת האמינות שיש לציבור במקבלי ההחלטות, ובמדינה כמו ישראל, שבה מזמן יש ויכוח ציבורי על איכות התפקוד של הממשלה הנוכחית (לבטח אחרי 7 באוקטובר) מוטב היה למסור דיווחי אמת לציבור, ולא לספר שיש ירידה בשיגורים, כאשר המציאות מלמדת שהסיפור הפוך.
תם מה הוא אומר? למה לא מתקבלת החלטה בעניין חיזבאללה? ואם היא התקבלה, מתי היא תצא אל הפועל? ישראל חיה תחת איום רקטי מלבנון מעל ארבעה עשורים. האם לא הגיע הזמן שתושבי הצפון, ולמעשה כל אזרחי ישראל, שאיום זה (וכמוהו גם איום הפלישה הקרקעית של חיזבאללה לארץ) יוסר? מה עוד צריך לקרות, שואל התם, כדי שממשלת ישראל תרחיק את האיום הזה מהגבול? מהלך צבאי ממושך? אולי גם מהלך מדיני? האם צריך לחכות, חלילה, לטבח כמו זה של אוקטובר 2023, כדי שנמגר את חמאס ונכריז עד "לניצחון המוחלט" גם בחזית הצפונית, שואל התם? אם לא תטפלו בזה, מוסיף החכם, תמשיכו לחיות מסבב לסבב.
וזה שלא ידע לשאול מבקש רק לדעת מתי תיגמר המלחמה, מתי תחזור שמחת החיים לכלל האזרחים. חוסן לאומי שמתבטא ביכולת להשתקם מאסונות, אבל גם בציות להנחיות והסתגלות מהירה לחירום, הוא בהחלט תכונה נדרשת שהישראלים למדו להצטייד בה לאורך השנים. אבל מלחמה מסוג זה שבה העורף הוא החזית, גובה מחירים כבדים בהיבטים של חוסן נפשי, חוסן פיזי, פגיעה בתשתיות (גם חיוניות) ופגיעה כלכלית. כל אלה, מסכם זה שאינו יודע לשאול, ידועים מן הסתם לממשלת ישראל ולדרג הצבאי. לכן, אם הרמטכ"ל אומר שגם בפסח נילחם, אז המשמעות היא שקץ המלחמה - מול אירן, בחזית הצפונית או בשתיהן - אינו נראה באופק.
שורה תחתונה - ישראל תחגוג את חג החירות בשבוע הבא, אבל היא תעשה את זה כשהיא כבולה בשלשלאות מלחמה ואינה נהנית מחופש לאזרחיה. לא ביבשה. לא באוויר. ולא בים.