דוגמה בולטת להזנחה ולעזובה ממושכת של אתרי מורשת והיסטוריה בקיבוצים היא מבנה "הבמה המשותפת" - מבנה בטון בצורת קובייה בגובה 14 מטרים בעל גג משופע הניצב בולט למרחקים במעלה הכניסה לקיבוץ עין חרוד ומאוחד. "הבמה המשותפת", הוקמה ב-1934 כתיאטרון פתוח להתכנסות ומופעים על-ידי הקיבוצים השכנים עין חרוד ותל יוסף ומכאן שמו של התיאטרון הפתוח "הבמה המשותפת", שמו הרשמי היה "הבמה המשותפת לעין חרוד ותל יוסף. הוא כונה בעיתונות גם בשם הבמה המשותפת לגוש חרוד. תושבי קיבוצי האזור קראו למקום בקיצור "הבמה". במבנה "הבמה המשותפת" בפתחו הצפוני הייתה במה. מושבי הקהל היו בשיפוע מול הבמה תחת כיפת השמים. גובה המבנה (כ-14 מטרים) נועד לאפשר הפעלת תפאורות מורכבות ותנאים אקוסטיים. התיאטרון פתוח "הבמה המשותפת" בעין חרוד שימש במשך עשרות שנים מרכז תרבות חשוב ליישובי עמק חרוד והאזור כולו. על במתו הופיעו מיטב התיאטראות, התזמורות, ואומנים. נערכו כאן על הבמה גם כינוסים מפלגתיים ותנועתיים, עצרות 1 במאי, כינוסי מקהלות ועוד. מזה כיובל שנים עומד מבנה "הבמה המשותפת" נטוש שומם ומוזנח. כתבה זו מבקשת לספר את סיפורו ההיסטורי של המקום בסיוע מסמכים ותיעוד מארכיון עין חרוד.

הרעיון להקמת "במה משותפת" למופעי תיאטרון עבור קיבוצי עמק (גוש) חרוד והסביבה הועלה עוד בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת על-ידי אנשי תרבות שונים בעמק ומחוצה לו, כשהמטרה להקים עבור "החלוצים העמלים" במה משוכללת שלא תיפול ברמתה מבמות התיאטרון המקצועי. בין היוזמים להקמתו היו יהושע ברנדשטטר, ממייסדי בית אלפא. בתחילת שנות ה-30 עזב ברנדשטטר את הקיבוץ ועבר לתל אביב שם ניהל בשנות השלושים את תיאטרון "הבימה". לימים נישא למרגוט קלאוזנר והשניים היו ממייסדי "אולפני הסרטה הרצליה". לאחר שורה של אסיפות חברים סוערות ודיונים מעמיקים על-אודות מיקום, אופיו של התיאטרון הפתוח ("הבמה המשותפת") והמקורות הכספיים למימון הקמתו, אישרה אסיפת קיבוץ עין חרוד הגדול והדומיננטי בקיבוצי עמק חרוד את הקמת התיאטרון הפתוח "הבמה המשותפת". על מלאכת תכנון "הבמה המשותפת" הופקד המהנדס דוד טוביה, המהנדס הראשי של סולל בונה לימים ראש מועצת עירית באר שבע. האדריכל אריה שרון שהיה ממקימי ומתכנני קיבוץ גן שמואל התבקש לסייע בתכנון "הבמה". באוגוסט 1932 מסר-הודיע אהרון ציזלינג מראשי קיבוץ עין חרוד ולימים שר החקלאות הראשון באסיפת חברי הקיבוץ כי עלות הקמת "הבמה" עומדת על כ-750 לירות א"י. וכי על-פי הצפוי חלק מהסכום אמור להגיע מתרומות והלוואות מגופים שונים, ושאר המימון - מ"עבודת חברים".

ב-1934 הוחל בהקמת מבנה התיאטרון הפתוח בעין חרוד. בבניית "הבמה המשותפת" השתתפו באופן פעיל חברי קיבוץ עין חרוד וקיבוצים אחרים בסביבה. הבנייה הושלמה כעבור כשלוש שנים וחצי לערך ב-1938. "הבמה המשותפת" כללה מבנה גבוה בגובה כ-15 מטרים כך שהחלל הגבוה משמש כאפקט הגברה, עם פתח מלבני רחב בקיר הצפוני שפנה אל מעלה מדרון שהוכשר במיוחד. בתוך המבנה הותקנה במת עץ גדולה ומתחתיה הוקמו חדרי הלבשה ותפאורה ואחסנה. הקהל ישב בשטח המדרון המשופע תחת כיפת השמים על שורות ספסלי עץ צופה לבמה. מאוחר יותר הוחלפו ספסלי העץ בספסלי בטון. היו פעמים רבות שמושבי הקהל לא הספיקו להכיל את הקהל הרב שהגיע למקום וחלק מהקהל נאלץ לעמוד במשך כל האירוע. בשנות ה-50 הועלו באסיפות הקיבוץ הצעה להגדיל את מספר המושבים ולהקים במקום סוג של "אמפיתיאטרון" סגור כדי שהיה לניתן לקיים בו אירועים גם בימי חורף גשומים. הנושא הובא אף לדיון וליבון ב"מועצת אזור חרוד"(לימים המועצה האזורית גלבוע) אך הרעיון והצעה לא יצאו לפועל. על במת העץ הגדולה שהוצבה במבנה נערכו משנות ה-30 עד סוף שנות ה-60 אירועי תרבות שונים ומגוונים, מיטב התיאטראות, התזמורות ואומנים הופיעו על במה זו. וביניהם: התיאטראות "הבימה", "האוהל" ו"הקאמרי", והתזמורת הארץ ישראלית בניצוחו של לאונרד ברנשטיין. על "הבמה המשותפת" נערכו לאורך השנים נשפים, עצרות וכינוסים מפלגתיים ותנועתיים שונים. בהם נשאו נאומים חוצבי להבות מנהיגי הדור דוד בן-גוריון, לוי שקולניק (לוי אשכול), משה שרת, גולדה מאיר יוסף שפרינצק, יעקב חזן, יצחק בן אהרון, ישראל גלילי, משה סנה ועוד.

בשנות ה-30 נערך במקום הקורס הראשון של מפקדי ההגנה (קורס הסמלים) בפיקוד אורד וינגייט. משתתפי הקורס התגוררו במבנה עצמו בחדרים שמתחת לבמת העץ הגדולה ששימשו כחדרי הלבשה ותפאורה. הצגת התיאטרון הראשונה התקיימה במקום ב-1938, ובה הועלה המחזה "האנוסים" בהפקה של תיאטרון "הבימה" בהשתתפות חנה רובינא ויהושע ברטנוב כשמאות אנשים ישבו על הטריבונות בשיפוע מדורג. הצגה זו למעשה חנכה את "הבמה המשותפת". בתום ההצגה נערכה מסיבה על הבמה לכבוד חברי "הבימה", עם כיבוד ובנוסף כמה אומנים כמו ברטנוב וחנה רובינא עלו לבמה "להקריא ולשיר שירים יחד עם הקהל". בנובמבר 1939 הציג תיאטרון "הבימה" על "הבמה המשותפת" בעין חרוד את ההצגה "מיר'לה אפרת". עיתון "דבר" דיווח על האירוע: "לאורך כל הדרך המובילה למקום ההצגה נהרו "בכל מיני כלי רכב" מכל יישובי העמק כדי לחזות בהצגה וכי מספר הצופים עלה על 2,000 איש. לאחר ההצגה נערכה מסיבה בתל יוסף. דברי הערכה נאמרו על-ידי יהודית שמחונית, שלמה לביא ושמואל סבוראי. בקריאה ודקלום השתתפו חנה רובינא ורפאל קלצקין.

בסוף אוקטובר 1941 הופיעה התזמורת הארץ ישראלית בניצוחו של מיכאל טאובה בקונצרט על הבמה המשותפת לגוש חרוד. וכך מתואר האירוע והתכונה לקראתו בעיתון "דבר" (29.10.1941): "הופעת התזמורת הפכה חג. נהרו לעין חרוד מהעמק המזרחי והמערבי גם מערבות בית שאן ומבקעת הירדן-במכוניות משא עמוסות זקן ונער, ברכבת, בכלי רכב וברגל. כשעה לפני התחלת הקונצרט נתפסו אלפי המקומות - כחמשת אלפים איש באו וביניהם מאות אורחים מקציני הצבא והמשטרה, מהפקידות הממשלתית הגבוהה אנגלים ויהודים... התבלטה קבוצה של ערבים נכבדים מנצרת". ב-21 באפריל 1942 נערכה על "הבמה המשותפת" בעין חרוד הצגת תיאטרון האוהל, "והילד איננו" בידיעה בעיתון "דבר" על האירוע מצוין כי "באו קהל של 2,500 איש בינהם חלק שהסתדר בכרטיס עמידה".

כמעט מדי שנה התקיים ב-1 במאי על ה"במה המשותפת" עין חרוד כינוס ונשף לציון חג הפועלים בהשתתפות קהל רב מיישובי העמק והאזור, בכינוס ב-1 במאי 1942 השתתף ונאם משה שרתוק הלא הוא משה שרת "שפתח נאומו בשפה הערבית לכבוד האורחים הערבים". עוד נאמו אהרון ציזלינג, תלמי, אלקון, בן-אפרים. תזמורת עמק הירדן ניגנה ורחל מרכוס קראה, מקהלת "הגוש " (גוש חרוד א.א) שרו והייתה הופעה של "הפועל". באפריל 1944 נערך ב"במה המשותפת" אירוע לזכרו של אורד וינגייט בהשתתפות מאות מכל יישובי העמק בתוכם יחידת נוטרים וחברים שהשתתפו בפלגת הלילה של וינגייט. נשאו דברים המפקד הבלתי מוכתר של ההגנה אליהו גולומב, מ.שטינר, הקצין עקביה. בהתחלת האזכרה שרה מקהלת בית הספר.

במוצאי שבת 21 באפריל 1944 נערך "בבמה המשותפת" מופע כינוס מקהלות ארצי. כחצי שעה לפני תחילת המופע כשהמקהלות החלו לעלות אט אט לבמה לתפוס מקומן קרסה לפתע הבמה ואנשי המקהלות נפלו לעומק 3-2 מטר לחדרי ההלבשה והמרתף שמתחת לבמה. כ-15 איש נפצעו וחלק מהם הועבר לטיפול בבית חולים העמק. עיתון "על המשמר" ב-23 באפריל: "כחצי שעה לפני התחלת השידור מהבמה של עין חרוד ותל יוסף כשעמדו על הבמה כל המקהלות שקע חלק מהרצפה וכ-100 איש נפלו לתוך מרתף בעומק שני מטר. קמה בהלה אבל השתלטו עליה עד מהרה. חלק מהפצועים הועברו לבית חולים עפולה. היתר נחבשו במקום. לבית חולים עפולה הובאו הפצועים האלה: זשקא לאט, מרמת השופט, אירמה מיש מהעוגן, רות אברוצקי מכפר סבא, אתקה גרוב מבית אלפא, מתיה בכר, דבורה לוינזון ומילקה אולשטיין (שלושתם מרמת השופט)". מי שמע אז על ועדות חקירה? באוקטובר 1945 נערכה כאן על הבמה שתוקנה בינתיים (לאחר קריסתה), הצגת תיאטרון המטאטא, "הילד המושחת".

בתחילת מאי 1947 נערך על "הבמה המשותפת" קונצרט התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין (אחרי הקמת המדינה שונה שמה לתזמורת הפילהרמונית). עיתון "דבר" מה-12 במאי 1947 מדווח על האירוע: "במוצאי שבת נערך על הבמה המשותפת של תל יוסף ועין חרוד קונצרט התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין. מכוניות באו מכל קצות העמק על-אף העוצר. באו גם מערי הארץ וממושבותיה. אחרי הקונצרט נתקיימה בחדר האוכל של תל יוסף מסיבה לכבוד יובל העשור של התזמורת ולכבוד המנצח ברנשטיין. עם המנצח היו הוריו ואחותו שהסבו ליד שולחנות ערוכים. ניהל את המסיבה גולדשמידט מעין חרוד. חנוך רוכל בירך בשם משק תל יוסף ושמואל סבוראי בשם משק עין חרוד. המנצח הדגול אמר: "בשלושה שבועות אלה של היותי בארץ הרגשתי שאני יהודי חופשי'". עד שעה שתיים בלילה נמשכו השירה וההורה בהשתתפותו של ברנשטיין. ב-15 במאי 1947נערך כאן על "הבמה המשותפת" בתיאטרון הפתוח בעין חרוד "יום הים". דברים נשא שלמה לביא. דברי קריאה השמיע שחקן "הבימה" שמעון פינקל. "מנגינות ים" השמיעה תזמורת תל יוסף.

גם לאחר קום המדינה נערכו ב"במה המשותפת" אירועים והצגות וכינוסים. בספטמבר 1948 התיאטרון הקאמרי הציג על "הבמה המשותפת" בעין חרוד את המחזה של משה שמיר "הוא הלך בשדות". בליל שישי 14 באפריל 1950 נערך כאן בתיאטרון הפתוח בעין חרוד כינוס אזורי של מפ"ם - מפלגת הפועלים המאוחדת אזור חרוד בית שאן. דברים נשאו יצחק בן אהרון ומשה סנה. בינואר 1951 נערך על הבמה המשותפת אירוע כינוס ראשון של מחלקות הנח"ל באזור. עיתון "הדור "(22.1.51) מספר כי כל מחלקה הופיעה בתוכנית מיוחדת. היו הקראות, דקלומים, שירה, ריקודים והופעות ספורטיביות. בקביעת הפרס הביאו בחשבון את המאמץ התרבותי והאינטלקטואלי. בפרס הראשון זכתה מחלקת הנח"ל מתל יוסף עבור פליטון נאה, הופעה ספורטיבית מוצלחת וריקודים. במקום השני זכתה המחלקה מבית אלפא ובמקום השלישי - המחלקה מטירת צבי. ב-16 ביולי 1955, ראש הממשלה משה שרת נאם על ה"במה המשותפת" לפני קהל של 6,000 איש ממשקי העמק, תושבי עפולה, בית שאן, יקנעם וישובים אחרים. עיתון "דבר" יודע לספר כי נאום משה שרת נמשך שלוש שעות!

בשנות ה-60 החל המקום לדעוך ומסוף שנות ה-60 פסקה למעשה פעילותו הסדירה ומזה עשרות שנים הוא עומד שומם ונטוש. בינתיים מושבי ספסלי הקהל של התיאטרון הפתוח בעין חרוד נעלמו-הוסרו ונותר רק מבנה הבמה. מדובר באתר בעל ערך היסטורי ואדריכלי. כל ההבטחות לשמר את המקום לא קוימו. ביקרתי לראשונה במקום ב-2015 במבנה היו פתחים ויונים נכנסו דרכם והפכו את המבנה לביתם. התוצאה: ערימות צואת יונים נערמו על במת התאטרון הפתוח המיתולוגי. צילמתי את המחזה הלא נעים והלא מכובד. בשנת 2020 לערך החל גג מבנה "הבמה המשותפת" לקרוס. בהמשך הותקן גג חליפי. ביקרתי לא מכבר (2025) במקום שוב. המבנה נאטם לחלוטין ושלט המורשת על אודותיו המותקן בקיר המערבי של המבנה ונשאר מזה שנים רבות עד היום בלוי עם סימני סיד צבע לבן עליו. לרבים מבני העמק זיכרונות נוסטלגיים מ"הבמה". מספרת מיכל לביא: בכינוס "הפועל" ב-1955 אם אינני טועה, עשינו שם חזרות. התעמלות המונית בהשתתפות בני נוער מכל אזור עמק חרוד. רינה אלרואי גבעון כותבת בדף הפייסבוק "את ההצגות הכי טובות של נערותי ראיתי שם בבמה המשותפת והכי את ההצגה חנה סנש. כל שנה התקיימה שם תהלוכת תלמידי בית הספר האיזורי המשותף. כולם צועדים לפי המורה להתעמלות רות. היודביתניקים (תלמידי י"ב) ראשונים ואחריהם לפי הסדר יתר הכיתות. הצגות סיום שנה התקיימו מעל הבמה הזו. ולסיום ממה שלי זכור גם כמה שעות תרגילי גדנ"ע. לא ברור מה יהיה עתידו של המבנה ההיסטורי בעין חרוד שהיווה במשך שנים רבות מרכז תרבות חשוב בתולדות עמק חרוד והאזור ועומד כאמור בשיממונו ועזובתו מזה עשרות שנים.