בחול המועד פסח 1957 באולם בית העם ברחוב בן יהודה בתל אביב, שהיה מלא מפה לפה, קראה המשוררת חיה קדמון את השיר "תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ הָאָרֶץ הַזּוֹ". השיר התקבל במחיאות כפים סוערות של הקהל, שקם ממושביו ועמד על רגליו כמבקש מהמשוררת לא לרדת מהבמה. אחריה הופיעה מקהלת "רון", בניצוחו של המנצח קונרד מאן והסולן הצעיר והלא מוכר עדיין, שמעון ישראלי, ששרה את שירו של המשורר אלכסנדר פן "אדמה אדמתי". לדרישת הקהל חזרה חיה קדמון לבמה וקראה שנית בקולה העוצמתי, כשהיא מרעידה ומסעירה את הקהל בהדגישה מרגשת כל מילה ומילה בשיר - "תּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ הָאָרֶץ הַּזוֹ". מאותו יום ששמעתי את השיר, הוא נצור בליבי. אני חב חוב גדול למשוררת חיה קדמון. רבים משירי כתובים בהשראת המילים שחיה קדמון חצבה מליבה בסלעי השירה העברית, כשהיא העשירה את הקולות ההומניים והאנושיים בארון הספרים היהודי בשירה "תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ הָאָרֶץ הַזּוֹ". באלו הימים, בחלוף כמעט שבעים שנה, אני עומד להוציא ספר שירים בהשראת שיריה של חיה קדמון בהוצאת הספרים "מטעם", הנושא את השם - "תְְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ הָאֶָרץ". את השם של ספרי, העומד לצאת לאור, אני חייב למשוררת אהובה עלי - לחיה קדמון. אני מצר על כך, שאגודת הסופרים לא מצאה לנכון בעשרות השנים שחיה קדמון אינה איתנו, לתת במה ראויה לציון זכרה. את החוב הקטן אני מבקש לפרוע בשורות הבאות. בראש השנה, א' בתשרי שנת תר"פ. 25.9.1919 נולדה המשוררת חיה קדמון. משוררת שתרמה לספרות העברית נכס יקר של שירת שלום. אני נמנה אל אלו הכואבים, ששירתה של חיה קדמון לא זכתה לקבל את המקום הראוי לו בארון הספרים שלנו. חיה קדמון נפטרה ב-י"ב באלול תש"ך, 4.9.1960. בגיל 42. בעלה המדען, רוברט פרקש, נפטר כשמונה חודשים לאחר מותה ממחלת שיתוק פתאומית והוא בן 36. בנם יובל, שהתייתם מהוריו, אומץ על-פי בקשתו האחרונה של אביו על-ידי ידידי המשפחה, לילקה ודניאל פתר. בהוצאת "תרבות לעם",1971, יצא לאור ספר שיריה "לבעור תמיד" בעריכת המשורר אלכסנדר פן. אני מניח אתגר לפתחה של אגודת הסופרים והוצאות הספרים, שיוציאו מהדורה ראויה של כל שיריה. תהיה זו מתנה נאה לשוחרי שירה עברית במיטבה. אני מביא לקהל הקוראים רק את הקטע האחרון מתוך הפואמה "תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ זוֹ הָאָרֶץ", שנכתבה על-ידי חיה קדמון בשנת 1957. הפואמה פורסמה לראשונה במוסף הספרותי של העיתון "קול העם", העיתון היומי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית . ...עַל כֵּן אֵלַיִך אֵם שְׁקוּדָה וּבְהוּלָה עַל עוֹלָל כְּמוֹ דּוֹגֶרֶת אֲנִי קוֹרֵאת בְּהִתְרַגְּשׁוּת בְּהִתְחַדֵּשׁ אָבִיב: רְאִי, הֵן לא הַרְחֵק מִכָּאן לְיַד תֵּיבוֹת וָאֳהָלִים כְּמוֹ שֶׁלָּךְ בְּסִיסֵי רַגְלָיו בְּחוֹל הָאָרֶץ הַקּוֹדֵחַ, עוֹמֵד לוֹ יֶלד מְקֻרְזָל-שֵׁעַר כְּמוֹ יַלְדֵך, אֲשֶׁר פָּעָה אֶת פְּעִיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה עַל זוֹ הָאֲדָמָה, יֶלֶד שֶׁנִּגְרָר כְּשַׁק מֻפְשָל עַל שֶכֶם בְּהֵעָקֵר מִכָּאָן עַמּוֹ כְּמוֹ גּוּשֵׁי קַרְקַע הַנִּזְרָקִים לַעֲבָרִים בְּנֵפֶץ הַמַּפּוֹלֶת שֶׁלּא יָדָיו הִצִּיתוּ אֶת פְּתִילָהּ. גַם אַתָּה, שָׁכֵן, שֶהֻדְעֲכוּ חַיֶּיךָ לא רַק בִּכְתוֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶר לַמָּוֶת כִּי גַּם בַּתּוֹר לְכַף מָרָק וְלֶחֶם חֲסָדִים כְּבֶן-חוֹרִין מֵאֲחוֹרֵי אוֹתָהּ גָּדֵר- אַל תְּצַפֶּה לָבוֹא שֵׁנִית אֶל הַפְּלִיטִים הַמְּצוֹפְפִים בְּחֹזֶק יַד וּבְרֶגֶל גַּאֲוָה, אַךְ גַּם אַל תְּדַבֵּר אֲלֵימוֹ חֲלָקוֹת וְאַל תִּפְתַּח לָהֶם בֵּית דֹּאַר כִּי חַשְׁתָּ כְּבַר בָּאִשּוֹנִים הָאֲטוּמִים וְהַקְּמוּצִים אוֹתוֹ נִצּוֹץ אֵיבָה אֶל הַכּוֹבֵשׁ אֲשֶׁר הִקְדִּיחַ לְפָנִים אֶת לְבָבְךָ. יָבוֹא אָבִיב, יָבוֹא! יָבוּאוּ פַלָּחִים בְּחִיּוּכָם הַחַם וּבָחוּרִים שְׁחוּמִים וּמֻצָּקִים שֶׁלָּנוּ וְיִטְבְּלוּ פִּתָּם יַחְדָיו בְּדֶשֶׁן הַמִּנְחָה לְאוֹת כִּי תַּמָּה גְּאוּלַת הַדָּם. כִּי תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ זוֹ הָאָרֶץ וּתְאוֹמִים נָלוֹשׁוּ נַחֲלוֹתֵינוּ בֵּין כָּל עַמֵּי תֵּבֵל.