ההשעיה בת חמשת הימים עליה הכריז הנשיא טראמפ מתייחסת לקטגוריה אחת בלבד: תחנות כוח ותשתיות אנרגיה אירניות. הריסון הזה היה בחירה מכוונת שנועדה להגן על 88 מיליון אזרחים אירנים מפני עלטה מוחלטת שתמוטט בתי חולים, מערכות מים ושירותי חירום. לא היה מדובר בחולשה. זו הייתה החלטה של נשיא המחזיק ביכולת להשמיד את רשת החשמל האירנית כולה ב"מכה אחת" ובחר שלא לעשות זאת, כדי לקנות זמן לדיפלומטיה שטרם מוצתה.
כל מה שנמצא מחוץ לקטגוריה המוגנת הזו ממשיך בעצימות מלאה כי כך חייב להיות. מפקדות משמרות המהפכה המתכננות תקיפות טילים על אזרחים ישראלים מפורקות. אתרי השיגור שיורים חימושי מצרר לעבר תל אביב בשלוש לפנות בוקר ניצודים. מתקני ייצור הטילים הבונים את ה-Khorramshahr-4 מושמדים. מפקדי ה-PMF המתאמים התקפות נגד כוחות אמריקנים הופכים למטרות לגיטימיות. צה"ל הטיל הלילה מעל מאה חימושים מדויקים על טהרן, ופגע במוקדי מודיעין ובמתקני מחקר של ראשי קרב.
מנגד, אירן ושלוחיה משתמשים ב"הפוגה" כדי לפגוע באוכלוסייה אזרחית. חימושי מצרר נפלו הלילה על שכונות מגורים ברמת גן ובקרית שמונה. חיזבאללה ירה רקטות ליישובים בצפון והחות'ים המשיכו לתקוף ספינות מסחר בים סוף. אירן אף הבטיחה בשידור חי לתקוף את התשתיות שמשאירות אזרחים בחיים ברחבי האזור כולו. הניגוד הוא מבני: ארה"ב השעתה תקיפות על תשתיות אזרחיות כדי ליצור מרחב לשיחות, בעוד אירן משתמשת באותו מרחב כדי לשגר טילים לבתים.
טראמפ נלחם ומנהל משא-ומתן בו-זמנית כי כך מלחמות מסתיימות. ערוץ איסלמבאד מוכן, והדיוויזיה ה-82 מתמקמת בעמדותיה. ההפוגה בתחנות הכוח נשמרת כי שני הצדדים מבינים שחציית קו החשמל הופכת מלחמה לקריסה ציוויליזציונית. אך מתחת לקו הזה, כל מפקדה וכל מתקן ייצור ממשיכים להישחק באופן שיטתי. ההפוגה מגנה על אזרחי אירן מהחלטות ממשלתם, בעוד התקיפות מגנות על אזרחי העולם מהחלטת אותה ממשלה להמשיך בלחימה.