אירן את המלחמה הזו הפסידה. אז למה אין לנו תחושת ניצחון? - במבחן התוצאה, אירן נוחלת במלחמה הזו תבוסה מוחצת: ראשי ההנהגה נערפו, הזרוע הימית והאווירית הושמדו, פרויקט הטילים ספג מכה אנושה ותוכנית הגרעין הוסגה לאחור. תחת ממשל דונלד טראמפ, הסיכוי לשיקום גרעיני בטווח הקרוב אפסי. אולם הפרדוקס הוא שההפסד האירני אין בהכרח משמעותו ניצחון ישראלי-אמריקני. הצהרות טראמפ מלמדות שבוושינגטון כבר הפנימו שהמשטר האירני לא ייפול כל עוד האש נמשכת. אותה תובנה חילחלה גם לירושלים.
האמריקנים זקוקים לתמונת ניצחון כדי לצאת, בעוד האירנים נחושים להשיב להם בהשפלה. ללא נוסחה לוליינית שתאפשר לשני הצדדים "לרדת מהעץ", המלחמה תימשך. אולם אם תימצא כזו, ייתכן שסופה קרוב מכפי שנדמה.
חיזבאללה: סכנת השיקום ודימוי העוצמה - בסיבוב הקודם, אחרי 11 ימים שחיזבאללה חטף מכות אנושות, בנימין נתניהו עשה נכון שעצר את המלחמה רגע לפני שנכנסה לשלב כרוני של דשדוש - נקודה שבה התפוקה השולית של כל יום קרב יורדת. חיזבאללה לא הוכרע, וזה מעולם לא היה בקלפים, אבל כללי המשחק השתנו מאוד לרעתו. למרות שהצפון סבל מאוד, חיזבאללה היה רחוק מאוד מלממש גם במלחמה הזו את תרחישי האימים שישראל התכוננה אליהם.
הבעיה היא שאת הסיבוב הנוכחי מול חיזבאללה התחלנו מאותה נקודת הדשדוש שבה הסתיים הסבב הקודם. חיזבאללה אומנם יזם את ההסלמה, אך הנהגתו ניצלה את ימי החסד הראשונים כדי להיטמע בבונקרים. התוצאה? הישגים צבאיים מוגבלים בצד הישראלי, וחשש כבד ממה שיקרה ביום שאחרי. האיום המרכזי הוא שחיזבאללה יצא מהמערכה עם דימוי עוצמה משודרג. אם כללי המשחק החדשים לא יאפשרו לישראל לאכוף את הפסקת האש בפועל, ונסתמך שוב על "ערבויות" בינלאומיות או הבטחות חלולות של ממשלת לבנון - לא עשינו דבר.
חיזבאללה תלוי במידה רבה (אך לא מוחלטת) באירן. והרי לכם עוד קונספציה ישראלית: קריסת אירן תביא לקריסה של חיזבאללה. זאת בשעה שהארגון מפעיל אימפריה כלכלית עצמאית שחולשת גם על נתיבי סחר סמים בינלאומיים בדרום אמריקה. הוא עשוי לדעת לשקם את עצמו גם עם תמיכה אירנית מופחתת, אלא אם כן המשוואה תשתנה מהיסוד.
החות'ים: "מתי האירנים יתנו את הפקודה?" - השיח הפרשני המנסה לנבא מתי אירן "תיתן את הפקודה" לחות'ים להסלים, לוקה בחוסר הבנה בסיסי. המחויבות של החות'ים לאירן פחותה משמעותית ממחויבותם האידיאולוגית למאבק הפלשתיני. כשיעים זיידים (זרם השונה מהשיעה התרי-עשרית האירנית), אין להם כפיפות דתית עיוורת למנהיג העליון בטהרן. עובדה מעניינת שרבים שוכחים: מלחמת 12 הימים עם אירן ביוני 2025, הייתה התקופה הארוכה ביותר מאז 7 באוקטובר ועד הפסקת האש עם חמאס, שבה החות'ים דווקא לא ירו כלל על ישראל. החות'ים עשויים להצטרף בסוף למלחמה, אבל זה בטח לא תלוי בפקודה אירנית שמשתהה, כמו שטוענים "מומחים" שונים.
בקיצור - אירן את המלחמה הזו הפסידה, למרות שמשטר ישרוד את המלחמה (כך הערכנו פה ביום הראשון למלחמה). אסטרטגיית "ייצוא המהפכה" קרסה רעיונית, וסביר שנראה טהרן מרוסנת יותר גם אם ידם של השמרנים תהיה על העליונה במאבק שצפוי להם עם הרפורמיסטים תומכי המשטר.
עם זאת, הניצחון האסטרטגי הישראלי עדיין מוטל בספק: אם חיזבאללה יסיים את המערכה כשידו על העליונה מבחינה תודעתית, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב פרדוקסלי - ניצחנו את אירן (כאמור, אנחנו עדיין לא שם), אך הפסדנו את לבנון. השקט בצפון לא יוכרע באספהאן, אלא ביכולת של ישראל לעצב מציאות חדשה בביירות ובדרום לבנון.