אינני איש צבא, אך אני מודע לקיומו של כלל צבאי ובמידה רבה גם מוסרי, שלא שולחים חייל למערכה צבאית בלי שכפ"ץ איתן ויציב ובלי כלי מלחמה תקניים בידיו. אך הפעם, בעיקר צה"ל חדר לצפון בלי להעניק שכפ"ץ לעורף ביישובי הגבול הצפוני. לצערי, מי שפקד על צה"ל לצאת למערכה, השאיר עורף מופקר וחשוף לרשפי אש קטלניים קוטפי חיים בקריית שמונה ובמטולה, באביבים ובשלומי, במנרה ובמלכיה ובעוד עשרות יישובים.
לעורף בקריית שמונה ובכל יישובי הצפון לא ניתנו שכפ"צים צה"ליים תקניים, כדי שיעמדו במערכה וחייהם לא יהיו הפקר.
שכפ"צים לעורף פירושו מתן מרחבים מוגנים הולמים לאוכלוסייה האזרחית. ואסתפק באפיזודה אחת: כשאביגדור ליברמן עזב את משרד האוצר, הוא הצליח להפוך גרעון של למעלה ממאה מיליארד שקל, שקיבל בכניסתו לתפקידו, לעודף של 5 מיליארד שקל בסיום תפקידו, אותם הקדיש למרחבים מוגנים בצפון, כולל מיגונית לכל בית בשכונות, בהן אין מרחבים מוגנים. התקציב הזה נלקח מיד על-ידי סמוטריץ. רק אמש – כחודש אחרי תחילת המלחמה – חילקו 10 מיגוניות – לעג לרש – בכל מרחבי העיר היפה, קריית שמונה, שיש בה, למרבה הכאב והצער, בריחת מאות תושבים, בעלי היכולת והאמצעים לברוח, ואלה שנותרו הם תושבים אחוזי חרדה – מה טומן בחובו המחר.
בינתיים, המחר חובק בחובו את השקר של בנימין נתניהו, שבצפון פרוסים מרבדי ביטחון, כי חיזבאללה הוכרע והובס לחלוטין. הכרעה, נוסח שקריו של נתניהו, הצליחה לרפד את שמי הצפון רק במאות רקטות בלילה אחד, שהרעידו את כל יישובי הצפון. בנימין נתניהו דיבר בגאווה על חיזבאללה שהובס. למרבה הכאב, הוא שיקר, ולשקר הזה יש יותר מדי מתמכרים, האוהבים כל מילה מהרטוריקה המבריקה בשפה העברית ועוד יותר "כובשת ומשכנעת" בשפה האנגלית.
ירי רקטות מלבנון לעבר יישובי הצפון החשופים הולך ומתגבר כתגובה לכניסת כוחות גדולים של צה"ל ללבנון. יש לומר בגלוי, צה"ל נכנס לבוץ לבנוני ויחד עם ארה"ב לבוץ אירני. מהבוץ האירני מתחנן טראמפ להיחלץ למורת רוחו של נתניהו. אני מביע את החשש שאירן וחיזבאללה נהנים משקיעת ארה"ב בבוץ האירני והלבנוני. אני מביע רק את חששותי, חשש שלא תהיה היענות אירנית לקריאת טראמפ לסיום המלחמה, ולכן עלולים לקרום עור וגידים המילים הבאות של טראמפ:
"אנחנו נהיה הסיוט הכי גרוע שלהם", שפירושו של "הסיוט הכי גרוע" הוא המשך המלחמה, המשך ההתבוססות בבוץ של מלחמה ממושכת, והלוואי ואתבדה.
כשישראל מתבוססת בבוץ אירני ולבנוני, היא ששה לחזור לשוש גם בבוץ העזתי. קיימת תוכנית טראמפ, שהיא אינה מסמך ריק, אלא חזון לסיום המלחמה, שמגובה בהתגייסות מדינות האזור ונועדה להבטיח את ביטחונה של ישראל. אך החזון הזה הולך להתבוסס בבוץ של כמישה וכיליון, כשישראל שולטת נכון להיום על 54% של שטחה של הרצועה, בה נבנים מוצבים, נפרסים תשתיות ונסללים כבישים כדי להישאר שם. בתוך 46% הנותרים של השטח מצטופפים 2.1 מיליון עזתים, המנסים להתקיים בין ההריסות באוהלים ובמבנים הרוסים. לתוך הכאוס הזה נכנסת הצהרת שר הביטחון, ישראל כ"ץ, על הקמת גרעיני נח"ל, המיועדים להתיישב בעזה, והצהרות לא אחראיות נוספות של שרים וחברי כנסת על ריבונות יהודית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
מהבוץ הזה חייבים לצאת מהר, כדי להציל את כל הטוב וכל היפה, שנבנה בדם וביזע במדינה היקרה לכולנו. העם חייב לצאת לרחובות ולעצור את המרוץ המטורף לצחנת הבוץ של מלחמות אין קץ בכל החזיתות, שההתבוססות בהן זמן רב עלולה להביא לחורבן ביתנו הלאומי. נלמד את הלקח שביקש ירמיהו עת זעק נגד ההתבוססות במלחמה נגד מעצמה, הממוקמת בין הפרת לחידקל. ירמיהו הושב בבית כלא על קריאה "תבוסתנית" ועם ישראל שילם ביוקר. עלינו לאמץ היום את קריאת ירמיהו הנביא ולאמר – לא למלחמה!!!