גיבוש של אסטרטגיה מדינית משולבת יתבסס על שלושה כיווני פעולה: א) קידום הסדרים אזוריים בכל הסוגיות המשותפות לישראל, לרשות הפלשתינית, למדינות ערב המתונות ולגורמים בינלאומיים רלוונטיים; ב) השגת מחויבות לקידום המשא-ומתן הישראלי-פלשתיני, וזאת על-מנת להתקדם בהדרגה - דרך הסדרי ביניים והסדרים חלקיים - למציאות של שתי מדינות ברוח מתווה קלינטון מדצמבר 2000 ועקרונות 'מפת הדרכים' מ-2003; ג) יישום הסכמות והבנות במטרה לשנות בפועל את המציאות בשטח באמצעות המשך בניית המוסדות הפלשתינים, שיקום הכלכלה וחיזוק ההנהגה הפלשתינית המתונה.
לצורך כך, נדרשים Terms of Reference גמישים במידה, מוסכמים ומחייבים את כל המעורבים, כדי שהצלחות והסכמות בכל תחום יאפשרו מומנטום חיובי, שיתרום להתקדמות בתחומי הדיון האחרים ולהתמודדות אפקטיבית עם כישלונות.
בנוסף, מומלץ שממשלת ישראל תכין עצמה לאפשרות שתידרש לבצע היפרדות יזומה לגבול זמני, שאותו תקבע בעצמה: "תוכנית ב'". מדובר, למעשה, בשינוי היערכות - צבאי ואזרחי - שיאפשר להעביר לידי הרשות הפלשתינית את השליטה על מרבית הגדה המערבית למעט בקעת הירדן, השטחים שממזרח לקו הירוק ועד תוואי גדר ההפרדה. זאת, כאמור, כל עוד אין הסדר קבע. משמעות המהלך, היא פינוי מדורג של עד 100,000 אזרחים בהתאם להתפתחויות בשטח. מהלך זה יעשה בתיאום עם ארצות הברית, ירדן, מצרים והרשות הפלשתינית - במידת האפשר. מהלך כזה דורש גיבוש תוכנית עדיפות לאומית לקליטת האזרחים, שמתגוררים כיום מעבר לגדר הביטחון ולחקיקת חוק פינוי מרצון וקליטה, המבטיח פיצוי הוגן והולם. כן על הממשלה לקיים דיאלוג פנימי על עצם המהלך עם ציבור המיועדים להתפנות בפרט ועם אזרחי ישראל בכלל. הדיאלוג לא יעמעם את המחלוקת העמוקה ביחס למהלך כזה בחברה בישראל, אבל יוכל לסייע בגיבוש כלים להתמודדות עם הכרעות לאומיות כבדות משקל בהקשר זה.
המדיניות המוצעת נשענת על רכיבים חיוניים לביטחונה הלאומי של ישראל, ואלה מהווים חלק בלתי נפרד מכל מסלול התקדמות שתואר. בראש ובראשונה, מדובר בשמירה על חופש פעולה מלא לצה"ל ולזרועות הביטחון בסיכול פעילות טרור ובמניעת התעצמות של קבוצות טרור; שליטה על מרחב אווירי וספקטרום אלקטרו-מגנטי; תיאום ביטחוני עם ירדן, מצרים וככל הניתן - עם הרשות הפלשתינית, וכן בהתמודדות עם פעילות אלימה - מצד ישראלים ופלשתינים כאחד - על-רקע כל שינוי של היערכות בגדה. כן יודגש שיש לאפשר לרשות הפלשתינית לשקם את מרקם החיים בגדה, לשפר את מצבה הכלכלי ולעודד את בניית המוסדות בהתאם לעקרונות 'מפת הדרכים'.
היעדר התקדמות במשא-ומתן מול הרשות הפלשתינית תורם למגמת הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. למרות זאת, ברמה האזורית ישראל ושכנותיה נמצאות באותו צד של המתרס כנגד איומים משותפים. על כן, על ממשלת ישראל לעצב מדיניות יזומה, שתגייס את שותפות האינטרסים עם מדינות ערב לטובת התקדמות בזירה הפלשתינית. כן ניתן לצפות ששיפור ביחסים בין ישראל לפלשתינים ובין ישראל לשכנותיה המתונות יסייע למתן את תנופת הדה-לגיטימציה, המקשה על ישראל לגייס תמיכה בעמדותיה ובצרכיה, בעיקר הביטחוניים.
יוזמה ברוח ההמלצות המוצגות כאן תאפשר לממשלה לעצב לישראל סביבה אסטרטגית מתאימה לביתו הלאומי של העם היהודי. יסומן גבול ברור - בר הגנה ובמידת האפשר גם מוסכם - בין מדינת ישראל למדינה פלשתינית. הגבול יתבסס על קווי 67 תוך השארת גושי ההתיישבות בשטחה של המדינה כנגד חילופי שטחים. כך תשכון בגבולות ישראל מדינה דמוקרטית ובטוחה ובה רוב יהודי, ואשר תיהנה מהכרה בינלאומית ככל העמים.