לא בוחרים מנהיג לפי זוטות של בקבוקים

התקשורת יצאה מדעתה. זוטי דברים בתחום התנהלות משפחת שרה נתניהו, בפדיון בקבוקים והחלפת ריהוט גן בין המעון הרשמי לפרטי, מערערת לחלוטין את שיווי משקלה. ללא ספק, ליבוי התקשורת ומיקום הכותרות אילצו את היועץ המשפטי ואת מבקר המדינה, לחפור בפרשיות אלו ונוספות בעת הזו. והמניע התקשורתי שקוף - משנכנסו בחירות מרבין בשמחה ובצלצולי תרועה. ואומר מייד ועל הסף: ברור לי כי ל'עם' יש חושים בריאים יותר מכפי שהתקשורת יכולה לעמעם אותם. ה'עם' לא טיפש; מצביעי הליכוד תומכים בנתניהו בשל עמדותיו בסוגיות כבדות וקריטיות. האטום האירני, יחסי החוץ של מדינת ישראל, העימות המדיני מול הפלשתינים, העימות הצבאי מול אויבינו הסובבים ורצחנות תהומית של דאעש אחר כתלנו, הבטחת צמיחת המשק ויציבות כלכלית, מצוקת הדיור והגיור, הגדרת מדינת 'הלאום היהודי' ונושאים נכבדים נוספים. טיפש מי שחושב כי כל אלו יידחו ויידחקו עקב התנהלות לא אתית, אופייה האישי של האישה אשר עימו או רוממות-על של המשפט (תרתי משמע) "דין פרוטה כדין מאה". אני מפנה את חצי כלפי התקשורת ולא כלפי המתחרים במרוץ. הללו מעדיפים, ובצדק, לגרור את התחרות לפינות, לסימטאות האתיקה, ה'שוויון בפני החוק' וההתנצחות המשפטית שבהן הם סבורים כי יש להם יתרון (עד שהתקשורת תחשוף גם אותם לעין השמש...). לדעתי, כפרשן פוליטי חובב, יתברר שאדרבה, הירידה למהלומות 'מתחת לחגורה' דווקא תיטיב עם נתניהו. פסיכולוגיית ההמונים 'תבקש את נרדף' (על-פי קהלת ג, טו) ושפויים רבים יזדעקו "השתגעתם! המדינה בוערת ואתם נטפלים ל'פחות משוה פרוטה'? בתגובה נטיל דוקא 'מחל' בקלפי!"

אכן חצי מופנים כלפי התקשורת ההולכת ומאבדת יותר ויותר את הפרופורציות, בלהיטותה ל'סקופים' ולהצגות-שוליים. האם לא ידוע לייצרני ה'סקופים' שבאירועים מוסדיים וציבוריים רבים מקובל שברנש בלתי מורשה בעליל אוסף את הבקבוקים לעצמו, בהחבא או בגלוי. ויותר גרוע - אוסף אותם לטובת ועד העובדים ללא קבלת רשות מההנהלה. אציע לשלוח תחקירנים מתחילים למשימה קלה ומניבת תוצאות מיידיות: בדיקה ביחידות צה"ל מה עושה הרס"ר או הרס"פ עם הבקבוקים, ומהיכן נובעים המקורות הכספיים של ה'כסף הקטן' של היחידה? או-אז ייחשף, בטוחני, שחייל נשלח בפקודה לפדותם לטובת הקומזיץ הבא, ללא קבלת רשות מפורשת מראש אגף אפסנאות במטכ"ל, או ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, ואפילו לא מהסמח"ט או הסמג"ד או הסמ"פ או הסמהמ"ט (סגן מפקד המטבח). זאת ועוד ובעיקר: אני מעז לחשוד שאפילו במשטרת ישראל, המופקדת על החוק ונורמות ההתנהגות, ייתכן שמא פן ואולי פה ושם ניצבים בכירים מודעים לאיסוף בקבוקים מבלי להזרים את הפדיון לרשות העליונה הזכאית להחזר זה, והם אפילו אינם מדווחים על כך לממונים. (הערת שוליים: אם כלי תקשורת כלשהו יפתח בתחקיר מעמיק של הנושא, עד כמה פשה הנגע בעם, אני מבקש קרדיט על הרעיון!).

ומכיוון שאני חותם בתואר 'רב', התייחסותי לנושאים כאלו מודרכת גם ממקורות היהדות, והלוואי שיאומצו במסגרת החלת / הכלת המשפט העברי במדינת הלאום היהודי. לדעתי פשיטא שסיפור הבקבוקים הוא 'עורבא פרח'. מנהג המדינה ששום 'בעל בית' לא מצפה שיחזירום והם נחשבים כ'הפקר' לכולי עלמא, או לפחות למשתתפי האירוע. טובות הנאה דומות נכנסות לגדרי 'מחילה מכללא'. שימוש קבוע בנייר מכתבים משרדי ובצילומי מסמכים לצורך פרטי, טלפוניה ושימוש ברכב וכיו"ב. בכל אלו יש לצפות ל'מידת חסידות', אך מי שאינו במדרגה זו לא יתבע בדין; מה שמקובל כ"נוהג שבעולם' מייצר 'מחילה' או 'יאוש'. והערה אסוציאטיבית נוספת 'מן המקורות'; בראש המדור צוטטו מימראות הלכתיות המעניקות ל'מלך' ול'כהן הגדול' זכויות ממוניות מפליגות, חסרות הגיון וצדק (ואני יודע שהקפצתי קוראים רבים באיזכור משרות-על אלו. תרגעו! גם בעיני 'ממלכתיות' איננה 'מלכות' ו'שרד' איננו 'כהונת מקדש'). לגביהם אני זוקף גבה של 'איפה הצדק'? המלך רשאי לגרוף לאוצרותיו הפרטיים מחצית מהכנסות המדינה מ'שלל'. כיוצא בו הכהן הגדול 'מגודל' בעושר על חשבון אחיו הכהנים.