ערב הבחירות פרסמתי כאן מאמר תחת הכותרת "
זמן מהפך ולא זמן מערך (1)", ובו טענתי שהבחירות מעניקות לציבור הזדמנות להחליף את השלטון ולהביא אל קצה את שליטתו הממושכת של השמאל בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל. כך הגדרתי את המטרה המתבקשת בבחירות לכנסת העשרים.
הכותרת נשארת בעינה גם בעקבות הבחירות.
מאז שחזר רבין לשלטון בשנת 1992, השמאל הוביל את ישראל לכיבוש ערבי של יהודה ושומרון תחת הכותרת השקרית "תהליך השלום", למלחמת אוסלו העקובה מדם, ולשכנוע ארה"ב ואירופה כאילו מצעד האיוולת של "פתרון" שתי המדינות יכול להביא לשלום במזרח התיכון. בכך גרמה מדיניות השמאל ללחץ בינלאומי כבד ומתגבר מצד גורמים אשר אינם מבינים את המציאות באזורנו במקרה הטוב, או שמעוניינים בהכחדתה של מדינת ישראל במקרה הרע. באיחור רב מאוד החל ראש ה
ממשלה נתניהו להכות על חטא - נאום בר-אילן - ולחזור לאמת, כלומר להינתק מהשקר של "פתרון" שתי המדינות.
המדיניות הכלכלית שנבעה מתהליך אוסלו והמלחמות שגרם הביאה מצד אחד להגדלת תקציב הביטחון לנוכח האיומים המתגברים מצד צבא המחבלים שהוחדר ארצה במסגרת אוסלו, ומצד שני להאמרת מחירי הדירות כתוצאה מהקפאת הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון. רק בנייה כזו יכולה להקל על מצוקת האזרחים באזורי הביקוש סמוך לירושלים ולתל אביב.
השמאל (בגיבוי מפלגת התקשורת) עשה הבחנה שגויה ופסולה בין יהודים משני צדי "הקו הירוק" (יהודים הזכאים לזכויות אדם ויהודים המיועדים לגירוש גזעני), והבחנה בין ערבים משני צדי "הקו הירוק" (ערביי 1967 ("פלשתינים") שיש לשחררם מ"הכיבוש" הישראלי וערביי 1948 שיש להמשיך להחזיקם תחת "הכיבוש" הישראלי). השמאל (בעידוד מפלגת התקשורת) הוביל חקיקה אנטי דמוקרטית נגד חלק מהיהודים (החוק שהכשיר את שקר ה"הינתקות" והגירוש), ונתן עדיפות למסתננים עבריינים מאפריקה על פני אזרחים ישראלים קשי-יום.
השמאל (ושותפיו בתקשורת) ניסה להציג את הבחירות כמשאל-עם על המשך שלטונו של ראש הממשלה נתניהו, גם לאחר שראש הממשלה הלך לקראת השמאל והערבים כברת דרך ארוכה ומסוכנת (נאום בר-אילן, הקפאת הבנייה היהודית בלב הארץ). מי שדואג לעתיד ורוצה לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית ולצמצם את הפערים החברתיים - אמר "לא" לשלטון השמאל ונתן לראש הממשלה נתניהו את הכוח והחובה לפעול ביתר שאת למען המטרות הציוניות שלשמן נבחר.
בניגוד לשמאל ושותפיו בתקשורת, הציבור זוכר: כאשר הוקמה ממשלת שמאל (רבין) ב-1992 קיבלנו את אסון אוסלו ושכאשר הוקמה ממשלת שמאל (ברק) ב-1992 קיבלנו את מלחמת אוסלו. על כן אמר הציבור את דברו: אסור להקים ממשלת שמאל (בוזילבני) ב-2015. חבל על הדם הרב שיישפך במסגרת "שלום" שקרי.
אם לסכם את המסר של הבוחרים:
- ניצחון האמת והבחירה בחיים על השקר הכרוך בתהליך "השלום" ובמחנה "הציוני".
- ניצחון ההתפכחות על הקיבעון של אנשי "פתרון" שתי המדינות המנותק מהמציאות.
- ניצחון התקווה לשפיות על הייאוש של הזיות "השלום".
- ניצחון המחשבה העצמאית של הבוחר מול שטיפת המוח של התקשורת המגויסת.
- ניצחון השכל הישר על הגרבוזים והסובולים ויתר המסיתים והמכפישים למיניהם.
- ניצחון הדמוקרטיה על כוחות זרים ועשירים שניסו לעוות את רצון הבוחרים ועל רקטות 15-V שנורו עלינו.
נתניהו קיבל את הזכות והחובה להקים ממשלה לאומית. במידה רבה ניצחונו הושג בעזרת בוחרי
הבית היהודי, השותף הבכיר בממשלתו העתידית. מן הראוי ש
נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, יהיה
שר החוץ הבא של מדינת ישראל. בכך יבוא הקץ על המתן ומתן שהתנהל ב(חוסר) אחריות
ציפי לבני על עתידנו מול הכובש הערבי בארץ ישראל.