איך נפתור את בעיית הדיור? האם נאמר "בחרנו בביבי ועכשיו שהוא יתחיל להזיע" או נאמר "כחלון הבטיח שכחלון יקיים?" או שמא נאמר בואו נשנס מותניים ובואו נחשוב תחילה יחדיו, והממשלה תבצע.
אתם זוכרים מה קרה עם דוד כאשר באו אזרחים להתלונן על קשיי פרנסה?, אמר להם, "לכו ותתפרנסו זה מזה" ומה הם ענו לו? "אין הקומץ מביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו" רצו לומר, אנו משק סגור, ואם מישהו ירוויח יותר, אזי מישהו אחר ירוויח פחות. ומה אמר להם דוד "לכו ופשטו ידיכם בגדוד." כלומר, הביאו הכנסה מבחוץ, מוסרי לא מוסרי, הביאו פרנסה מבחוץ.
וכנראה מה שהיה מותר פעם אסור היום, איש לא רוצה ראש ממשלה הפוצח במלחמה על-מנת לפתור את משבר הדיור, ואת הפתרון הזה אנו נביא מתוך עצמנו, אזרחים, בעלי עסקים, שליטים. כולם.
ובגלל עומק הבעיה והסכנה הרבה מתופעות לוואי במהלך הריפוי אנחנו חייבים: לחשוב מחוץ לקופסא, תוך שימוש גם בחוכמת ההמון ; מטה; ראש מטה בולדוזר; תוכנית לטווח קצר; תוכנית לטווח בינוני; תוכנית לזמן ארוך; ביצוע בשלבים.
אבל איך מתחילים? והתשובה היא שלא חשוב, העיקר לחשוב מחוץ לקופסא ולהשתמש בחוכמת ההמון. כמה שהמצב כיאוטי יותר, כן מחשבת ההמון פוריה יותר ככל שההמון רב יותר המחשבה מחוץ לקופסא רחבה יותר כי החושבים אינם כבולים בשלשלאות של מידע או נתונים המגבילים את מקבלי החלטות הטבעיים, שלשלאות וכבלים שבמקרים רבים הם וירטואליים, פיקטיביים.
גם העולם נברא מתוך כאוס, "בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני המיים, ויאמר יהי אור ויהי אור... " ומה נברא ראשון? האור, אותו אור שאיפשר לשים תוכנית יומית מול העיניים ולייצר בשבעה ימים את אשר האדם לא הצליח לחקות אלפי שנים.
בואו נביט בשלב 4, שמטרותיו להביא בטווח הקצר רווחה ראשונית בשוק בלי לזעזע אותו יתר על המידה והכול עלינו לעשות מהר בטווח של שבועות/חודשים במקביל להכנת התוכנית לטווחים הארוכים יותר.
- לבנות זה לא נספיק, כלומר צריך להשתמש בדירות קיימות.
- בנייה זמנית מאוד (קרוונים) יקרה מאד, מה גם שספק אם זוגות צעירים יקבלו אותה.
- לצופף מספר משפחות בדירה אחת, ספק אם ייחשב כפתרון הבעיה.
- מכאו שעלינו למצות את מלאי הדירות הקיים אשר משמש למגורי רוחות ושדים; מגורים בשכירות; משרדים. וכמו שאמרנו אין הבור מתמלא מחולייתו כלומר אם רוצים אנו להיטיב עם הצעירים, אנו חייבים להכביד על בעלי הבתים, ועל-מנת לאפשר לנו תקיפה עקיפה של השוק של דירות למכירה, עלינו קודם כל להקל משמעותית על מחיר השכירות, ומכאן עלינו לקבוע בחוק שדירה לשכירות עד 100 מטר רבוע – 1000 שקלים מקסימום שכר דירה חודשי., ולאכוף א החוק הזה מיידית על שוק הדירות להשכרה .(באמצעות חקיקה זמנית על-מנת לעמוד בדרישות חוקתיות של חופש הקניין), בעלי דירות רבים זקוקים לכסף באופן שוטף ולכן ייאלצו למכור, והם ימכרו רק אם השוק יתחיל לרדת קצת, הפתרון הזמני הזה יבשר בשורה לבעלי הממון, והבורסה תתעורר ותהווה תחליף להשקעה. דירות ריקות ימוסו באורח שבעל הבית יהיה חייב להחליט או להשכיר או למכור.
הממשלה תעודד בכסף, בהקלת מס או בכל דרך אחרת משרדים לעבור לבתי המגורים של בעלי המשרדים, ייבנה קומפלקס משרדים בבניה מהירה (בלומפילד, אצטדיון רמת גן), הממשלה תחייב פינוי דירות מגורים ומעבר למשרדים החדשים אשר יהיו מסובסדים על-ידי המדינה.
כמה דירות כאלה יש לנו באזורי ביקוש? 50 אלף? 100 אלף? 200 אלף? מי יודע, אך ודאי יש מספיק לשלב בראשון של התוכנית, שלב הרגיעה, שלב בלימת ההיסטריה, שלב במהלכו הבורסה נותנת ערוץ השקעה אלטרנטיבי, בלי להעלות את הריבית במשק, שלב במהלכו מופעלים שלבים נוספים בתוכנית, שלבים הדורשים תכנון וביצוע איטיים יותר.
עוד כשלושה שבועות יקרא כל עם ישראל, שמאל ימין מרכז את סיפור יציאת מצרים, סיפור מורשת האבות, ושם נאמר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". סיפור יציאת מצרים אינו מחויבות של שלטון, אין הוא מחויבות של ציבור, יש כאן מחויבות אישית, וכמו אז כן גם היום מחויבים כולנו לפתרון בעיות האזרחיות הבוערות ובראשן בעיית הדיור.
עדיף לכולנו איש ואישה, לעסוק בפתרון בעיית הדיור, מאשר להמשיך ולטחון את בעיית היציאה לברלין, כי אנחנו יודעים, שלפחות בפעם האחרונה, מגרמניה לא חזרנו, וסיפור יציאת גרמניה הוא הסיפור של יציאת הנשמות בארובות אושוויץ, טרבלינקה ומיידנק.