הדמוקרטיה שינתה פניה
בעת כתיבת השורות אין לי כמובן שום מידע על תוצאותיהן, ולא אסתכן אפילו בניחוש האם בכלל תהיה הכרעה של ממש, או שמא נקלענו לדשדוש סביב ה'תיקו' הגושי. מערכת הבחירות שינתה פניה לחלוטין ממה שהייתה במאה הקודמת, ובתהליך מתמשך
המפלגות הופכות להיות יותר ויותר אישיות. בבחירות שעברנו זה עתה התחדשה גם מגמה של אנטי-אישית כאידאולוגיה וכמצע ('
המחנה הציוני',
ש"ס-'יחד'), ואני מתקשה להבחין במפלגות אידאולוגיות (פרט ל
יהדות התורה ומרצ). בעבר הלא רחוק ישבו 'ועדות מצע' ימים ולילות, וכל שורה שהפיקו ביטאה עמדה אופרטיבית או ערכית. כיום, אם יש מצעים, הם פלקטיים ושופעי סיסמאות סרק אשר יועצי התקשורת ומלומדי הסקרים המליצו עליהן כקליטות, וזהו. מבחינה זו הדמוקרטיה שינתה פניה, ולדעתי במידה רבה בגלל זירת ההתמודדות המרכזית בבחירות שהיא חצרות התקשורת והמדיה.
שיתוק
אבל קינתי להיום היא בקטע אחר; שיתוק המדינה מעל לשלושה חדשים לפני הבחירות, ולאור ניסיון העבר חוששני שלא פחות מכך גם לאחריהן, עד לכינון ממשלה יציבה (אם בכלל). מאז נפילת הממשלה (בתחילת דצמבר)
אין תקציב למדינה, אין חקיקה, רק ישיבות חיוניות של ועדות הכנסת, אין מינויים בכירים (כולל ניצבי משטרה), ועדות איתור שונות מאופסות, משרדי הממשלה מנועים מלקבל החלטות תפעוליות ורשויות שלטוניות נוספות משותקות למחצה.
למיטב ידיעתי אין אלו גזירות מכח החוק אלא במידה רבה החלטות
היועץ המשפטי לממשלה, בתוקף תפקידו כמנהל-על במדינה (ולא רק בתקופת בחירות), ומרוּם כסאו המתנשא מעל הרשויות כולן. הרקע ל'הקפאת המדינה' הוא החשש ל'שחיתות שלטונית'; שמא ייעשו צעדים שמטרתם קידום המפלגה ה'נכונה' או הענקת קרדיט לאישיות כלשהי, המתמודדת בבחירות. חושבני
שחששות אלו מופרזים, ומחיר השבתת המדינה גבוה מדי. ומה יקרה אם ממשלה חדשה גם היא תיפול וניגרר לתקופת בחירות נוספת? האם החיים ישותקו כליל?
טלו את העדר תקציב למדינה, למשל; הוא בנוי תמיד בהתאם לאג'נדות פוליטיות של מפלגות הקואליציה. מאי נפקא-מינה אם התקציב עבר בכנסת חודש לפני נפילת הממשלה או חודש אחרי? תמיד הוא מוכוון מטרה לפי תפיסת הממשלה המכהנת, והיא ממשיכה לכהן עד הבחירות. כיוצא בזה בתחום המינויים הבכירים; אי-אפשר לעצור את החיים הציבוריים, ושיקולים של העדפות אישיות קיימים גם שלא בתקופת בחירות. אני יכול להצדיק 'מעין הקפאה' כזו לאחר הבחירות, עד לכינונה של ממשלה חדשה, שהרי הקודמת סיימה תפקידה ומכהנת רק כ'ממשלת מעבר'. אבל פני הבחירות, הממשלה קיימת והמשילות מתבקשת והחיים זורמים.
עצות
מתבקשת אפוא
החלטה המצמצמת את יכולתו של היועץ המשפטי לעצור את חיי המדינה השוטפים. לכל היותר יוכל לפקוח עין ולמתוח בקורת על החלטות וצעדים שננקטו באמצעות הוכחות על אי-סבירותם וכי הורתם ולידתם על ברכי הבחירות הממשמשות ובאות. ובמקרים קיצוניים תידרש החלטת בית משפט שיפסוק האם ההחלטה נגועה באי-סבירות בחירותית. אפשר גם להגביל בתקופה זו החלטות תקציביות ארוכות טווח וכל כיו"ב.
והערה רלוונטית נוספת;
מוצע לקבוע בחוק שמערכת הבחירות תשתרע רק על פני הזמן המינימלי הקבוע לחוק הנדרש להתארגנות לבחירות חדשות, ולא יותר. וגם פרק זמן זה צריך לקצר בעידן המודרני הממוחשב. פנקסי הבוחרים מעודכנים תמיד, ולדעתי ניתן להסתפק ב-6 שבועות ודי בכך.
אכן, אני מודה שבתקופה שלאחר הבחירות,
בעת כהונת ממשלת מעבר, אכן יש להגביל את החלטות הממשלה והכנסת להיבטי חרום בלבד, ואז באמת קיים וואקום שלטוני מוצדק. הממשלה שחלפה בטלה מן העולם והיא נותרה לחרום ביטחוני, מדיני או כלכלי בלבד. לפיכך, מקנן בלבי חשש להשלכות התארכות היתר של המשא-ומתן הקואליציוני. אינני יודע האם קיימת הגבלה חוקית לפרק זמן זה, ואם כן - מה אורכו? מכל מקום, גם בקטע זה חלה חובת הקיצור והחיתוך לטובת זרימת החיים הציבוריים בכל אפיקיהם.
וואקום שלטוני מזכיר לי את הפסוק המאפיין את ספר שופטים, החוזר בו שלש פעמים, ואף חותם את הספר: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (יז,ו; יח,א; כא,כה). בספרי 'ספר שופטים בגובה חז"ל' נתבאר כי ביטוי זה איננו אנרכיסטי; המילים "איש הישר בעיניו" מסנגרות על ההתנהלות הנחשבת בעיני הדוגל בה כראויה וישרה בעיניו.